ב. מְשׁוּבָה
1, ש"נ, סמי' מְשׁוּבַת, — עצלות והתרשלות ובְטֵלָה מביאה לידי פהוק ולא רצון לפעולה, Faulheit, Fahrlässigkeit; paresse, nonchalance; laziness, idleness: כי מְשׁוּבַת2 פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם (משלי א לב).
1 מן ב. שוב, עי"ש. בערב' ת'ובא' ثؤباء, ועי' הערה לקמן.
2 הקדמונים והחדשים פרשו גם משובה זו במשמ' הכללית של א. משובה. אך, הכפל ושלות מעיד על משובה זו שהיא משמשת במשמ' נרדפה לשלוה, ונגזרה משרש אחר שחברו בלשון הערב' השרש ת'א'ב ثأب שהוא משמש במשמ' הרשומה בפנים. והשם ת'ובא' פרשוהו הערבים במלוניהם וז"ל: הי מא יציב אלאנשאנ ענד אלכשל ואלנעאש ואלהמ מנ פתח אלפמ ואלתמטי, ע"כ, ובעבר': הוא מה שישיג את האדם מהעצלות והנטיה לישן והפהוק בפתיחת הפה ומתיחת הזרוע.