*, או מְשָׁעֵר, ש"ז, — מי שממונה על השערים, על המקחים: לאחד שחשדוהו מוכר תרומה בשל חולין בדקו אחריו וראו ולא מצאו בדברים ממש ומינו אותו משער בשוק (רשב"י, מד"ר בראש' צח). — ובסהמ"א, במשמ' בעל שעורים, בעל חכמת השעורים, החשבון: ויארוג (הטבע) ויבנה הוא לבדו בתכלית הציור והדקות הרקמה והחקוק וסדר מתוקן והקש יותר נאה מכל חכם חרשים ומשער כשיהיו אצלו כל הכלים שבעולם (ספר העצמים, מיוח' לראב"ע).