1 עי' הערה לקמן.

2 אין לברר בודאות גמורה TO מלה זו כמו שהיא בנסחה המסורה היתה בנסחאות שלפני המסורה, כי השבע' תרגמוה ἐϰσπάσαι, ר"ל לעקר. ומעקילס ושאר המתרגמים היונים לא נשאר לנו תרגום חלק זה של הפסוק, וכמו"כ לא הובא כתוב זה בתלמוד. והנה המפרשים הקדמונים שלנו וכמו"כ רב החדשים ראו מקור מן נשא, ופרשוה במשמ' נשאהו ממקומו. אמר ריב"ג: ויקלעכמ מנ מואצ'עכמ כמא קיל למשאות אותה משרשיה אצלה למנשאות פחד'פת אלנונ אשתח'פאפא ואלואו ואלתא' פיה מת'להמא פי להעלות ומן התחברות ופי איש מחזיונו בהנבאתו ופי להשמעות אזנים והו אעני למשאות מצדר מתעד אלי אותה ואלמימ פיה מת'להא פי ע'ירה מן אלמצאדר מת'ל את משכב הצהרים למשכב זכר ומקח ושחוד ולמסע את המחנות, ע"כ — ובעבר': יעתיק אתכם ממקומכם כאשר נאמר למשאות אותה משרשיה עקרו למנשאות וחסרו הנון להקל והואו והתו בו כמו שהם בלהעלות ובהתחברות אליו ובאיש מחזיונו בהנבאתו ובלהשמעות אזנים ולמשאות מקור מתעבר אל אותה והמם בו כמו שהיא בזולתו מן המקורים אשר יבאו במם כמו את משכב הצהרים למשכב זכר ומקח שחד ולמסע את המחנות, וכעין זה רד"ק, וכמו"כ רב החדשים, והנה, אעפ"י שבעצם הדבר מקור בהוספת מם בראשו ע"ד לשון ארמית נמצא בעבר', כמו למסע את המחנות, בכ"ז דחוק הוא לאמר כי למשאות הוא מקור מן נָשָׂא במשמ' הרגילה, כי המלה משרשיה שלאחריה מעידה כי הכונה כאן תלישה ועקירה. ובאמת ת"י תרגם: למיעקר יתה משורשהא. ואין שום ספק בדבר כי למושג זה של תלישה ועקירה נתכון יחזקאל בהפעל שהשתמש בו לפני השם שרשים. ולכן; אם באמת אמר יחזקאל, כמו שהוא בנסחה המסורה שלנו, למשאות אותה משרשיה ודאי שפֹעל זה שמש בזמן ההוא בעברית במשמ' עקירת הנטע משרשיו, אולי ביחוד בענין עקירה בכח ובזעף, בהיות שבשום מקום שבא שם השרש נשא במקרא אין יסוד לפרשו במשמ' עקירה, גם לא אותם המקומות שפרשם ריב"ג במשמ' זו, עי' ערך נשא, היותר קרוב הוא לקבוע שרש מיוחד משׂא במשמ' זו, ולמשאות הוא מקור פִעל, ממש כמו מלֵּאות (שמות לא ה, דני' ט ב), והיא אחת המלים הבודדות במקרא שאין להן חבר. ואם אמנם בצרוף זה ממש אין לו סעד מלשונות האחיות, אך צרוף קרוב לו, והוא נשׁע نشع משמש בער' במשמ' זו של עקירה בכח וזעף.