מַשְׂאֵת

1, ש"נ, סמי' מַשְׂאַת, מ"ר מַשְׂאֹת, בכנ' מַשְׂאוֹתֵיכֶם, — א) מתנה וחלק הנִתּן לאוֹרֵח בסעודה וכדומ',  Geschenk, Portion; présent; gift: וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו וכו' וישא מַשְׂאֹת מאת פניו אליהם ותרב מַשְׂאַת בנימן מִמַּשְׂאֹת כלם חמש ידות בראש' מג לג-לד. ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו מַשְׂאַת המלך ש"ב יא ח. ויתן לו רב טבחים ארחה וּמַשְׂאֵת וישלחוהו ירמ' מ ה. והנחה למדינות עשה ויתן מַשְׂאֵת כיד המלך אסת' ב יח. — ב) חלק קצוב הנתּן למנחה וכדומ', כמו תרומה: יען בושסכם על דל וּמַשְׂאַת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם עמו' ה יא. שם ארצם ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית מַשְׂאוֹתֵיכֶם2 בכל קדשיכם יחז' כ מ. מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלם את מַשְׂאַת משה עבד יי' דהי"ב כד ו. ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא ליי' מַשְׂאַת משה עבד האלהים על ישראל במדבר שם ט. — ואמר בן סירא: מאת אל יחכם רופא ומאת מלך ישא משאות ב"ס גני' לח ב. — ובתלמ': כן הכלה שמשגרת לפני הכלה משאות השולחן כלה רבתי א. — ובסהמ"א: ויחלל הוא את השם גם את השבתות להביא משאות לפחות והסגנים מחב' כלף בן סרגאדו נגד רסע"ג, זכר' לראש' רכז. אנחנו לא שכחנוכם כי כרוח חיינו אתם נחשבים לנו איך ישכח איש את רוח חייו ומשאותיכם אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו כי חק לחמכם מאתכם היה וכו' קטע גני' מזמן הגאו', JQR N.S. IX, 146. — ואמר המשורר: לדם יהפך כבד אכליו ושל פגרו ישלח ארוחותיו בכל עת ומשאותיו ראב"ע, בשם אל. שמעו נגידי שיר שרי זמן מאל, ושאו חמודיהם מנחה ומשאת אל אב כל המון גוים שר יש בידו אל רמב"ע, תרשיש א א. צבאות שחקים וחילם אשר מעולם ישאו משאות שלומים וחסר ורחמים ר"י חריזי, תחכמ' יה. — ג) עֲלִיַת עמודי עָשָׁן משרפה וכדומ', Rauchsäule; colonne de fumée; pillar of smoke: והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הרב להעלותם משׂאַת העשן מן העיר וכו' וְהַמַּשְׂאֵת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן שפט' כ לח-מ. העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו מַשְׂאֵת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול ירמ' ו א. — ואמר המשורר בשתי המשמעות: שואפים כל יום אל טרפיהם מאת פניו ישאו משאות, אך אם ימרו את מאמרו מפניו ינשאו משאות רמב"ע, תרשיש א קצה. — ד) שה"פ, כמו משא: תכון תפלתי קטרת לפניך מַשְׂאַת כפי מנחת ערב תהל' קמא ב. נוגי ממועד אספתי ממך היו מַשְׂאֵת עליה2 חרפה לפנ' ג יח.



1 מן נשא. בכנענ' משאת, מ"ר משאתת, ובמשמ' מתנה להאלהות, מנחה וכדומה: כל כהן אש יקח משאת כתבת GIS  I, 165.בעת המשאתת אש טנא כתבת GIS  I, 167.

2 בקצת ספרים עליך.

חיפוש במילון: