מַשָּׂאָה
1, ש"נ, — כמו מַשְׂאֵת, משמ' ב: הנה שם יי' בא ממרחק בער אפו וכבד מַשָּׂאָה2 שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת (ישע' ל כז).
1 עי' הערה הבאה.
2 ה רפה ומלרע, והוא איפוא שֵׁם ע"מ מַעָלָה, כמו מַפָּלָה. ותרגמו השבעים δόξης, במשמ' משא נבואה וכדומה. וכך גם ריב"ג. ת"י במשמ' מַשָּׂא כבד, וכך רד"ק. רסע"ג: הולה, ר"ל אימתו. ראב"ע: כמו והמשאת החלה כי שמות הם לעשן. ע"כ. וכך גם רב החדשים, ואמרו קצתם כי צריך לקרא משאֹה, ה במקום ו לכנוי נסתר ומוסב להאף, ר"ל המשא של אפו. אך כבר הסכימו הקדמונים שלנו לנקוד של המסורה והחליטוהו לשם ע"מ מַעָלָה.