מַשָּׂאָה

1, ש"נ, — כמו מַשְׂאֵת, משמ' ב:  הנה שם יי' בא ממרחק בער אפו וכבד מַשָּׂאָה2 שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת (ישע' ל כז).



1 עי' הערה הבאה.

2 ה רפה ומלרע, והוא איפוא שֵׁם ע"מ מַעָלָה, כמו מַפָּלָה. ותרגמו השבעים δόξης, במשמ' משא נבואה וכדומה. וכך גם ריב"ג. ת"י במשמ' מַשָּׂא כבד, וכך רד"ק.  רסע"ג:  הולה, ר"ל אימתו.  ראב"ע:  כמו והמשאת החלה כי שמות הם לעשן.  ע"כ.  וכך גם רב החדשים, ואמרו קצתם כי צריך לקרא משאֹה, ה במקום ו לכנוי נסתר ומוסב להאף, ר"ל המשא של אפו.  אך כבר הסכימו הקדמונים שלנו לנקוד של המסורה והחליטוהו לשם ע"מ מַעָלָה.

 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים