1, — מִלַּת שאלת הזמן, כמו אימתי, כשהשואל אינו יודע באיזה זמן יהיה דבר מהדברים, אם במהרה או לאחר הרבה זמן, אם ביום או בלילה, וכיוצא בזה, wann; quand; when: ועתה מָתַי אעשה גם אנכי לביתי (בראש' ל ל). לאמר מָתַי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר (עמו' ח ה). אויבי יאמרו רע לי מָתַי ימות ואבד שמו (תהל' מא ו). צמאה נפשי לאלהים לאל חי מָתַי אבוא ואראה פני אלהים (שם מב ג). בינו בערים וכסילים מָתַי תשכילו (שם צד ח). אשכילה בדרך תמים מָתַי תבוא אלי (שם קא ב). כלו עיני לאמרתך לאמר מָתַי תנחמני (שם קיט פב). כמה ימי עבדך מָתַי תעשה ברדפי משפט (שם שם פד). מָתַי תקום משנתך (משלי ו ט). אם שכבתי ואמרתי מָתַי אקום ומדד ערב (איוב ז ד). וּמָתַי תשוב (נחמ' ב ו). — לְמָתַי, לאיזה זמן: התפאר עלי לְמָתַי אעתיר לך (שמות ח ה). — עד מָתַי2, עד איזה זמן: ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מָתַי יהיה זה לנו למוקש (שמות י ז). עד מָתַי לעדה הרעה הזאת (במד' יד כז). ויאמר אליה עלי עד מָתַי תשתכרין (ש"א א יד). ויאמר יי' אל שמואל עד מָתַי אתה מתאבל אל שאול (שם יו א). ויאמר עד מָתַי אתם פסחים על שתי הסעפים (מ"א יח כא). עד מָתַי לא יוכלו נקיון כי מישראל (הוש' ח ה-ו). עד מָתַי תלין בקרבך מחשבות אונך (ירמ' ד יד). עד מָתַי אראה נס אשמעה קול שופר (שם כא). עד מָתַי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש (שם יב ד). עד מָתַי תתחמקין הבת השובבה (שם לא כב). עד מָתַי תתגודדי הוי חרב ליי' עד אנה לא תשקטי (שם מז ה-ו). עד מָתַי אתה לא תרחם את ירושלם (זכר' א יב). עד מָתַי אלהים יחרף צר (תהל' עד י). עד מָתַי תשפטו עול (שם פב ב). עד מָתַי רשעים יי' עד מָתַי רשעים יעלזו (שם צד ג). עד מָתַי פתים תאהבו פתי (משלי א כב). עד מָתַי עצל תשכב (שם ו ט). עד מָתַי החזון התמיד והפשע שמם (דני' ח יג). עד מָתַי קץ הפלאות (שם יב ו). — ועם עבר: כה אמר יי' אלהי העברים עד מָתַי מאנת לענת מפני (שמות י ג). עד מָתַי עשנת בתפלת עמך (תהל' פ ה). — ובלי פעל אחריו: ואמר עד מָתַי אדני (ישע' ו יא). עד מָתַי היש בלב הנבאים נבאי שקר (ירמ' כג כו). הוי המרבה לא לו עד מָתַי ומכביד עליו עבטיט (חבק' ב ו). ונפשי נבהלה מאד ואת יי' עד מָתַי (תהל' ו ד). שובה יי' עד מָתָי (שם צ יג). — ובמשמ' כשיבוא הזמן: הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי3 מָתַי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד (משלי כג לה). — ובתו"מ: ממתי4 קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן (ברכ' א א). — ומצוי מאד הדבור עַד מָתַי: עקיבא עד מתי אתה מכניס את ראשך בין המחלוקת (ר"ג, גמ' שם לז.). ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו (ר"מ, ב"מ ב ו). עד מתי מותר להחזיר בכרכין עד כדי שיראה לשולחני (תוספת' שם ג כ). עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך (מגי' יח.). עד מתי את מסלסל בשערך (שם). — ובמשמ' עד איזה שיעור: עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה (כתוב' ה ז), ועי' *אימתי. — °מאמר הַמָּתַי, בחכמת ההגיון: תשעה מאמרות והם מן המקרים מאמר הכמות כו' ומאמר המתי ומאמר האנה (ר"י א"ת, רוח חן י). מאמר המתי הוא בתארך הגוף ביחוסו לזמן אחר (שם).
1 בערב' מתי متی, כמו בעבר'.
2 בערב' חתי מתי حتی متی.
3 לפי הטעמים זה הפעל מחֻבר למלת השאלה והפעל אקיץ מטעם באתנח, והמלה מתי משמשת גם כאן במשמ' השאלה הרגילה. אך ההקבלה הכוני בל חליתי מעידה על בת זוגה כי היא גומרת בבל ידעתי, וכאן צריך להיות האתנח, וחצי השני של הכתוב מתחיל במתי אקיץ, והכונה בה כשאקיץ. וכבר הרגישו בזה החדשים.
4 כך גרסת הערוך, דפוס ראשון, והוסיף: ויש ששונין מאימתי והא' תוספת כמו א' דאזרוע זרוע.