— נִפע' מן אמן, עי"ש. — *ושת"ז, במשמ' אדם שיש להאמין בו בדבר מן הדברים, וביחוד סָרִיס הממֻנה לשמור על הנשים בחצרות המלכים לפנים: כן נאמן1 לן עם בתולה כן עושה באונס משפט (ב"ס גני' כ ד). — ובתו"מ במשמ' העקרית, אדם שהכל מאמינים בו: נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי והוא מחזיר להם בפרהסיא (ר"מ, מד"ר קהל', ברבות הטובה). לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פקדון וכשבא אחד מהן לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו (ספרי דבר' שנז). — וביחוד בזמן התלמוד, נאמן בעניני מעשרות וכדומ': המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל (ר"מ, תוספת' דמאי ב ב). היה עומד בתוך בני אדם ואמר מי כן נאמן מי כן מעשר ואמר לו אחד אני (שם ה ה). האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר וכו' ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן (משנ' שם ד ה). — ובסהמ"א, נאמן למלך: הנה לך איש תחתי כערכי וכו' ויהיה לך לנאמן וליועץ כמוני (יוסיפון לה). כי מי יבוא אחר נאמן המלך לאמר לו לא טוב המעשה אשר אתה עושה (שו"ת לחם רב קנז). — ובעניני ממונות: ויש לך שטר אחד שכותבין בית דין על האפטרופוס בסך עזבון הנפטר ומניחין אותו אצל נאמן (ר"י ברצלוני, ספר השטר' נח). ועתה בני שמע בקולי ולך שכור לי איש וכו' ואשלחך עמו אל הנאמן אשר הפקדתי אתו כספי וזהבי (ר"י זבארה, שעשוע' ו). — ונאמן בית דין, שבי"ד הפקידו: גם עתה יכול הלוה לפרוע מן המטבע ההוא ביד נאמן בית דין כדרך שהיו עושין מקדם (תשו' בר ששת קצז). — ומי ששֻתפים בוררים לעצמם: שלשה שותפין חכרו חכירות והעמידו בשבילם נאמן סופר לקבל חשבונם ולכתוב הכל בפנקס וכו' כיון שבררו הנאמן לקבל חשבונות לכותבם בפנקס לא חלתה שבועה עליו (שו"ת הרא"ש יא ד). — ומי שמִנּו הצבור: נאמני הצבור שמשימין עליהן לגבות המס (תשו' הגא', מהד' מנטובה, סי' רצו). — נאמני הקהל: וליום שני אמרתי לנאמן של הקהל שהיה נותנם לי מיד וכו' שבקש מנאמן הקהל להחזיר לו המשכונות והשטרות (שו"ת הראש יג כ). מי שנתמשכן על ידי נאמני הקהל על חלקו המגיעו מהמס ונגנב המשכון אין לקהל ולא לנאמן דין שומר שכר (שו"ע חו"מ, הלוא' עב ה). בקשנו מכבוד ראשים מנהיגי הקהלה לבקש מהם הכתבים הנמצאים בפנקסאות הקודמין ונתנו רשות להנאמן לחפש מאת אשר ימצא וכו' וכן עשה כבוד הנאמן ומסר לנו אלה הכתבים המועתקים פה (פנק' ישנים, שנת שיא, אוצה"ס ד, סי' א). אברהם פנחס הלוי איש הורוויץ סופר ונאמן ק"ק קראקא (פנק' קראקא, שנת שצ"ח, אוצה"ס ד 583).
1 בגוף המלה אין לפקפק, כי היא כתובה בהכ"י בכתיבה ברורה במקומה בשורה, והיא מכֻונה להנסח הסורי, ששם כתוב מהימנא (מתרגרג מהימנא למדמך עם בתולתא), שהיא הצורה הסורית של נאמן, והיא משמשת בתרגום הסורי של התנ"ך בכל מקום שיש בעבר' המלה סריס, וכן בתרגום היוני של בן סירא. עכ"פ, אין ספק בדבר כי זו מלה שהיתה נהוגה בזמנו של בן סירא בדבור העברי במשמ' זו, כי אלו היה כאן תרגום פשוט מסורית בודאי לא היה המתרגם משתמש במלה זו הואיל ויש בעבר' במשמ' זו המלה סריס שהיא ידועה וקדומה.