*, פ"י, נֹבֵר, — נָבַר החזיר באשפה, חפר בה בחרטומו והפך הנה והנה למצא דבר, wühlen; fouir; to root (the swine with his snout): חזיר שהיה נוביר1 והזיק בחוטמו (סומכוס, תוספת' ב"ק א ח). וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק (גמ' שם יז:). — ואמר הפיטן בהשאלה: שדי קנא לתורתך, לבש נקמתך וקנאתך, ועוררה את גבורתך, תגער חית נובר, בכליון שוד ושבר, אותו ואת עמו בדבר (יצחק ב' שלום, אין כמוך באלמים, שבת א אחה"פ).