1, ש"ז, קָצֶף, כנ' קִצְפִּי, קֶצְפְּךָ, קִצְפֶּךָ, קִצְפּוֹ, — כעס וחמה, ביחוד של האל, Zorn; colère; anger: ויתשם יי' מעל אדמתם באף ובחמה וּבְקֶצֶף גדול (דבר' כט כז). כי קֶצֶף ליי' על כל הגוים וחמה על כל צבאם (ישע' לד ב). כי בְקִצְפִּי הכיתיך וברצוני רחמתיך (שם ס י). מִקִּצְפּוֹ תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו (ירמ' י י). ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה וּבְקֶצֶף גדול (שם כא ה). אשר הדחתים שם באפי ובחמתי וּבְקֶצֶף גדול (שם לב לז). קצף יי' על אבותיכם קָצֶף (זכר' א ב). וְקֶצֶף גדול אני קצף על הגוים השאננים (שם שם יה). יי' אל בְּקֶצְפְּךָ2 תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהל' לח ב). כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי מפני זעמך וְקִצְפֶּךָ כי נשאתני ותשליכני (שם קב יא). — ותוצאות הכעס, עֹנֶש, נֶגֶף מאת האל: והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יהיה קֶצֶף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות (במד' א נג). כי יצא הַקֶּצֶף מלפני יי' החל הנגף (שם יז יא). ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קֶצֶף על בני ישראל (שם יח ה). זאת נעשה להם והחיה אותם ולא יהיה עלינו קֶצֶף על השבועה אשר נשבענו להם (יהוש' ט כ). הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קָצֶף והוא איש אחד לא גוע בעונו (שם כב כ). ויעלהו (מלך מואב את בנו) עלה על החמה ויהי קֶצֶף גדול על ישראל (מ"ב ג ז). מִקֶּצֶף יי' לא תשב והיתה שממה כלה (ירמ' נ יג). ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יי' צבאות וכו' ויהי קֶצֶף גדול מאת יי' צבאות (זכר' ז יב). גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וָקָצֶף (קהל' ה יו). והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וָקָצֶף (אסת' א יח). יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קֶצֶף על ישראל (דהי"א כז כד). הלרשע לעזר ולשנאי יי' תאהב ובזאת עליך קֶצֶף מלפני יי' (דהי"ב יט ב). והזהרתם אתם ולא יאשמו ליי' והיה קֶצֶף עליכם ועל אחיכם (שם שם י). ויעזבו את בית יי' אלהי אבותיהם וכו' ויהי קֶצֶף על יהודה וירושלם באשמתם זאת (שם כד יח). ויהי קֶצֶף יי' על יהודה וירושלם ויתנם לזועה לשמה ולשרקה (שם כט ח). ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קֶצֶף ועל יהודה וירושלם ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא ויושבי ירושלם ולא בא עליהם קֶצֶף בימי יחזקיהו (שם לב כה-כו). — בְּשֶׁצֶף קֶצֶף3: בשצף קֶצֶף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך (ישע' נד ח). — ובתו"מ: ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן כדי שלא יהא קצף עליהן  שאינן ראוין להתקרב אצלו (מד"ר במד' א). — *ועשה קֶצֶף לפלוני, הביא עליו את קצף אלהים: מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו, ומי שיש בו דברים אלו איך אני יכול לעשות לו קצף (שם דבר' יא). — *ושם מלאך חַבָּלָה4: כיון שאמר לו הקב"ה למשה ברקיע קום רד מהר מזה שמעו חמשה מלאכי חבלה ובקשו להזיקו ואלו הן אף וחימה קצף משחית ומכלה (ר' חייא בר אבא, שם שם ג). — ובסהמ"א: ובזכות ג' האבות נעצרו ג' מלאכים מישראל קצף אף וחימה (פדר"א מה). ולשון זכר ולשון נקבה ולשון רחמים ולשון קצף ולשון קדש ולשון ארמית ולשון ישמעאלים (דקדוק במסורה תימנ', במסורה הגדולה של גינצבורג ג לו, סי' 2). שבזמן שאין הדין נעשה השדות מתמשכנות שלא כדין והבנים נמכרין והשדות נכבשות והקצף יורד וצועקין ואינן נענין (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 191). שהרי יהושפט נתחבר לו לאחאב ועלה עמו לרמות גלעד ויצא עליו קצף (שם שם, 307). — ואמר המשורר וכי קצפך רצון האל בעיני וחליי עז ולא אחמד בריאים (רמב"ע, לכל איש, ברודי טז). רבה חמת הכוס במי שלג משקה כמו חכם יכַב קצף (הוא, תרשיש ב, 36). — ובמליצה: כי יצא קצף השיבה גם החל נגף הזקנה (עמנו', מחב' ה, 32).