°1, ש"נ, סמי' נְדוּנְיַת, בכנ' נְדוּנְיָתָהּ, (בצורה ארמית נדוניא), — מלבושים ותכשיטים שהאב נותן לבתו לנשואיה, Aussteuer (der Braut); trousseau; dowry: ראובן השיא את בתו ונתן לה בנדונייתה מה שנתן וכו' (רב נטורנאי גאון, תשוב' הגא', שע"צ ג ט). מרדה בבעל וכו' ומתה מי יורש נדונייתה אביה יורש אותה דכיון דמרדה זכתה לנפשה בנדונייתה (רב שרירא גאון, שם ד סה). ואחר שמסיימין את זכר הנדונייא שלה כותבין וכו' (נוס' כתוב' אשה לרה"ג, הפסגה ג 47). ועוד נתן לה רשות לתבוע אותו שאם יפסיד כלום מבגדי כתובתה ומבגדי נדוניתה שהביאה מבית אביה (שו"ת הרי"ף ב). ושוב קבלתי על עצמי נדונייתה שהכניסה לי מבית אביה באותו זמן (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' יט). כל אשה שנדוניתה קיימת אפילו זנתה נוטלת שלה והולכת (רמב"ם, אישות כד). ואם כן היו צריכין לתת לה נדוניא גדולה שלקנות הנדוניא תתעכב ימים או עשור (ר"י קארו, תולד' יצחק לג:). ולקחו כל עזבון נדוניית לאה וישימו הכל בארגז (שו"ת תורת חסד, סי' רעב). ואם אביא הנדוניא שלי בתוך ביתם הנושים יבואו לקחת את אשר לי (שו"ת שמש צדקה א מג). בזמנים אלו שרבו הנדונייאות והוצאות הבנות (פלא יועץ, אות ד). — ובכלל, כל מה שהאשה מכנסת לבעלה לנשואיה בין בגדים ותכשיטים ובין כסף בעין וכדומ': ופסק לה בנדונייתה ממה שהניח אבינו שתי חצרות וכרם ובגדים (שו"ת הרי"ף צו). כל נדוניא שמכנסת אשה לבעלה ושמה אותה בדמים עליו קיבל אחריותן ונקרא צאן ברזל (ערוך, ערך צאן). הנכסים שמכנסת האשה לבעלה בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים אע"פ שהן נכתבים בשטר הכתובה אינן נקראים כתובה אלא נדוניא שמם (רמב"ם, אישות טז א). שאתה דנת שכל אשה שירצה בעלה ליתן לה נדונייתה ולא ישאר עליו אחריותה הדין עמו (הוא, אגר' לר' פנחס ב"ר משולם). מה שיכתוב הבעל לה נקרא כתובה ומה שתכניס האשה נקרא נדוניא (ר"א הקראי, ג"ע, סדר נשים כ). כי היה חייב לי כל נדונייתי ומכרתי' למזונות (שו"ת הרא"ש קו ג). אם אלו הס' ליטרי' מנדונית שמעון שנתן לבתו (מהר"מ מרוטנב', שערי תשוב' ריט). אותו המעט הנמצא בנכסי אביהם הוא להם מכתובת ונדוניית אמם שנתחייב אביהם להשיב אל בני אשתו הראשונה וכו' מכח אותו הדין אשתו השניה תובעת לגבות נדונייתה וכו' כי האידנא נוהגים לגבות הנדוניות עפ"י שטרי ערכאותיהם וכפי נמוסי העיר (פסקי ריקנטי האחרונ', סי' כד). פזר ובלה כל נדוניית אשתו וכל מה שנתן לו אביו (שו"ת רמ"א, סי' לו). ונתרצית האשה הזאת וכו' לפטור השלשה אחים ממה שהיו חייבים לה בשביל נדונייתה שהכניסה לביתם (שו"ת אדרת אליהו ת). נדר להשיא יתומה עניה אחת ולתת לה בתורת נדוניא מאתים גסים (שו"ת תורת חסד לז). ראובן פסק נדוניא עם בתו לשמעון מאה וחמשים גסים (שם עב). שרוצים להשוות קודם החלוקה יתרון סך הנדוניות שנתן ראובן לבנותיו (שו"ת שמש צדקה ב יט). כשמתה אשת שמעון בעלה ירש נדונייתה מדין תורה (שם כ). שיחלוקו בין שניהם כל סכי הנדוניא שהיתה לנפטרת (שו"ת תורת אמת יט).