*, נִדּוֹן, — מה שדנו עליו: מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו מעשה חדש ידון מעשה חדש ממעשה חדש וכו' מצרים מעשה זקנים וכו' והנדון שלפנינו מעשה זקנים (ר' יהושע, ידים ד ג). — ומצוי בסהמ"א במשמ' בענין, בדָבָר וכדומ': ולפיכך בנדון שלפנינו אין ספק וכו' (שו"ת ר"נ גירונדי ל). מכל אלו הטעמים יש להתיר נדון שלפנינו (שם ע). מכל מקום בנידון הנזכר שרציתי לקבוע הלכה לדורות וכו' לא רציתי לעשות הדבר עפ"י אנשים מועטים (אליהו קפשלי, REJ 54, 131). האופק הזה אשר בנידון הוא טבעת הכסא בעצמו תחלק ג"כ לש"ס חלקים (דוד גנז, נחמ' ונעים ב לה).