*, ש"נ, — מעמד הנִדָּה: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו' ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזירתם בבתי כנסיות וכו' והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה ביתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי (שבת יג.). אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה1 (ר' יוחנן, נדה לט:). —  ובסהמ"א: ראתה בר"ח וחזרה וראתה בחמישי בחודש דהיינו בימי נדות לא קבעה וסת וכו' שהיא עלולה לראות בימי נדותה (רש"י נדה יא.). איש אחד היתה לו אשה שלא היתה הגונה חשודה על הזנות וכו' וגם היה יודע שאינה מקפדת עצמה על הנידות אמר לחכם מה אעשה שחשודה על הזנות וגם אינה נזהרת בימי נידות וכו' (ספ' חסידים, סי' התשנח).