1, ש"ז, סמי' נְוֵה, בכנ' נָוְךָ, נָוֵהוּ, נְוֵהֶם, נְוֵהֶן, — מקום מנוחה להצאן וכדומ' במדבר, Ruheplatz (für die Schafe in d. Wüste); lieu de repos (pour le troupeau dans le desert); adobe (of flocks): ועתה כה תאמרו לעבדי לדוד כה אמר יי' צבאות אני לקחתיך מן הַנָּוֶה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל (ש"ב ז ח).  כה אמר יי' צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נְוֵה רעים מרבצים צאן (ירמ' לג יב).  הנה כאריה יעלה מגאון הירדן  אל נְוֵה איתן וכו' אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נְוֵהֶם2 (שם מט יט-כ).  כבקרת רעה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפצו שם ביום ענן וערפל וכו' במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נְוֵהֶם שם תרבצנה בְּנָוֶה טוב (יחזק' לד יב-יד).  והיה השרון לִנְוֵה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישע' סה י). — ולגמלים: ונתתי את רבה לִנְוֵה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן (יחזק' כה ה). — ולתנים: בִּנְוֵה תנים רבצה (ישע' לה ז).— ובהשאלה, למשכן בכלל, למשכן האלהוּת: נחית בחסך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נְוֵה קדשך (שמות יה יג).  אם אמצא חן בעיני יי' והשבני והראני אתו ואת נָוֵהוּ (ש"ב יה כה ).  יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נָוֵהוּ הידד כדרכים יענה (ירמ' כה ל). —  ולבני אדם: כי עיר בצורה בדד נָוֶה משלח ונעזב כמדבר (ישע' כז י). וישב עמי בִּנְוֵה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות (שם לב יח).  עיניך תראינה ירושלם נָוֶה שאנן אהל בל יצען (שם לג כ). שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך וכו' כי אכלו את יעקב ואכלו ויכלהו ואת נָוֵהוּ השמו (ירמ' י כה). עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך יי' נְוֵה צדק הר הקדש (שם לא כג). ושבבתי את ישראל אל נָוֵהוּ ורעה הכרמל והבשן (שם נ יט).  מארת יי' בבית רשע וּנְוֵה צדיקים יברך (משלי ג לג).  אוצר נחמד ושמן בִּנְוֵה חכם וכסיל אדם יבלענו (שם כא כ).  אל תארב רשע לִנְוֵה צדיק אל תשדד רבצו (שם כד יה).  אני ראיתי אויל משריש ואקוב נָוֵהוּ פתאם (איוב ה ג).  וידעת כי שלום אהלך ופקדת נָוְךָ ולא תחטא (שם כד).  תשכון באהלו מבלי לו יזרה על נָוֵהוּ גפרית (שם יח יה). — ובתו"מ: מוציאין (את האשה על כרחה) מנוה הרע3 לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע רשב"ג אומר אף מנוה הרע לנוה היפה מפני שהנוה היפה בודק (כתוב' יג י).  שלא יהיה גולה מעיר לעיר וכו' מנוה הרע לנוה היפה (ספרי דבר' רנט).  חמשה תלמידים היו לו לר' יוחנן בן זכאי כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו כשנפטר הלכו ליבנה והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס מקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבאו אצלו ולא באו (מד"ר קהל', כי העושק).  אין מושיבין אותו (את הגֵר) בספר ולא בנוה רע אלא בנוה יפה באמצע ארץ ישראל (מס' גרים ג, הוצ' קירכהים).  מפני מה גזרו (טומאה) על הנוה[4] שבגרדיקי מפני שהוא נוה4 רע (ר"ש בר נחמן, מד"ר בראש' סד).  (היהיר אינו מקֻבל אפילו) בנוה שלו (רב מרי, ב"ב צח.). —  ומצוי בסהמ"א במשמ' משכן ודירה: והזהר במת מצוה ולוה אלי קבר, אבלים גם לנוה (רה"ג, ירא האל).  וראשון בתחלה ואחרון כל תכלה מרומם לתהלה ומשפיל אף מרים, אשר לא יתוה במעון גם נוה לבלתי ישתוה בשבת הבוצרים (רשב"ג, תחלת החכמה).  ובן שמת מושבו מעל כוכבי נגהים, איך נפל כוכבו ומאורותיו כהים, ומתוך נוה אשנבו נכסף לביתך ויהים, מתי צורי אבוא ואראה פני אלהים (ר"י הלוי, יה למתי).  הלך ובכה עלי חרבת נוה אוהבים לא מאזנת לקול אף לא מדברת, אין די ליד הגדוד החרב נוֵהם עדי קירות לבבי לקורותיו מקרקרת (הוא, עין נדיבה). — ובהשאלה: בעשותך תחת כסא כבודך, מעמד לנפשות חסידיך, ושם נוה הנשמות הטהורות, אשר בצרור החיים צורות (רשב"ג, כ"מ). — וכנוי לארץ ישראל, לירושלם, להמקדש: רצית חגיגת יום זה תזכם לראות בבנין בחירת בית נויהם (ר"י ברצלוני, אזהר', אספרה אל חוק).  ובריתי ליעקב עבדי אל בת השבויה, אזכֹר עת בארמון נוי תקרא הללויה (ר"י הלוי, נפשי).  חרדי לב הדחתים מנוֵהם ומשכנם, הנני שב ונחמתים ושמחתים מיגונם (הוא, חרדי לב).  ירושלם נוך החזירני, תהי ידך לעזרני (מנח' בר' מכיר, אחור וקדם צרת).  הזכר לאדומים נוה נארו, צרים אשר חומות ערערו (יוצר לשבת זכור, אצילי מרעי).