ש"נ, מ"ר נְעִימוֹת, נְעִמוֹת, — א) תענוג ונֹעם: נְעִמוֹת בימנך נצח (תהל' יו יא). — ב) בפרט נֹעם הקול, ואמר בן סירא: ויקיפהו פעמונים ורמונים המון סביב לתת נעימה בצעדיו (ב"ס גני' מה ט). — ובתו"מ בפרט במשמ' סדר נעים של הזמרה והנגינה, Mélodie; mélodie: הדראולים לא היו במקדש מפני שמערבב את הקול ומקלקל את הנעימה (רשב"ג, תוספת' ערכ' א יד).  אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה (משנה, שם ב ו).  מלמד שנתן הקב"ה כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו בקולו ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל (ר"ע, מכי' יתרו, בחדש ד).  אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל וכו' ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב (ר' יהודה, תענ' טז.).  משרבו הפריצים היו מוסרים אותו (את השם המפורש) לצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים (קדוש' עא.).  הוגרס במקור נדפס "הוגדס". בן לוי וכו' נעימה יתירה היה יודע (ר' אחא, ירוש' שקל' ה ב), כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין (יומ' לח:).  הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה (ר' יוחנן, מס' סופ' ג י).  בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת קולך השמיעני (ר' זירא, מד"ר שה"ש, סוף).  ברח דודי ודמה לך לצבי לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד בנעימה אחת (שם).  מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גלויות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה (מס' סופר' כ ט ).  ומתחיל בנעימה ואומר ה' הוא האלהים ה' שמו (שם יד יג).  להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש וכו' (תפלת שחר', תתברך). — ג) *אופן נגונו של הקול: בשלושה דברים שינה הקב"ה את בני אדם זה מזה אלו הן בקול בנעימה ובמראה וכו' שאלמלא שינה הקב"ה נעימות בני אדם זה מזה היו מתקנאים זה בזה לפיכך שינה הקב"ה נעימות בני אדם וכו' נעימה של זה אינו דומה לזה ושל זה אינו דומה לזה (אדר"נ ד ו). — ובסהמ"א, במשמ' הֲבָרַת אות מהאותיות: וכ"ב אותיות מורות על כ"ב נעימות מניעים אותם בני אדם בפיהם וכו' ואלו הג' אותיות נבדלו לקלותן והמשכתן ומלוי שאר הנעימות בהן בכל הלשונות ואלה הג' הן או"י  והחלש שבהן היא הא' וכו' ונעימתה רפויה וקריאתה כדמות עשה בנה ואע"פ שהן קמצין וזאת הנעימה היה רוח היוצאת מן הריאה מבלתי צורך אלי גרון  וחיך ולשון ושנים ושפה אמנם תצא בתנועת הריאה לבד והסמוך לה בקלות היו"ד והיא נעימה תקרא אצל הערב השבר (תרגו' פרוש דונש בן תמים לס' יצירה א).  ואמנם ז' כפולות בג"ד כפר"ת והן בלתי נמצאות זולת בלשון היהודים מפני שכל אחת מהן מורה על ב' נעימות ואמנם שאר הלשונות עשו לכל נעימה צורת אות תורה עליה (הוא, שם).  זכר י"ב אותיות הפשוטות הנפרדות בלשון העברי וקראם הפשוטות כי הם ז' נכפלות תורה על נעימה אחת על ב' נעימות וכל אחת מן הפשוטות תורה על נעימה אחת (הוא, שם ד). — ואמר הפיטן: נטה לנום שנתו יפרידו בנעימת צרדה בפה ולא בכנור (יוסי בן יוסי, סדר עבודה, אזכיר גבורות). —  ובמשמ' גון הקול ואיכותו: וכל שר או משרת יש לו ניגון ונעימה לבדו ולא ישוו זה לזה וכו' ואלו היתה נעימת השרים ומשרתים שוה היו כולן שם אחד וצורה אחת (הורי' הקורא, שער בחלוק הטעמ'). — וסדר של קולות נעימים Ton, mélodie: הנעימה הנפרדה היא קול מתעכב זמן מוחש על תאר מן הכבד והחדות (ספר בחכמת המוסיק', כ"י פריז.); (ובכ"י מינכ' פירוש ר' ישעיה בן יצחק על הקאנון, אוצר הספרות, תרמז XXXI, הלשון היא כך: הנעימה היא קול מתערב שיעור זמן מורגש על יחס מן הכובד והחדות, ע"כ).  הניגון על ג' פנים וכו' הראשון יש לו שלשה נענועים ושתי נעימות תכופות מחוברות אחת שחוחה ואחת מנוענעת (העתקת ס' או"ד לרסע"ג כ"י מינכ').  השעורים המסכימים בנעימות הם אשר יהיה יחס שעור אחת משתי נעימות בכבוד וחדות אל האחרת כיחס מספר אל מספר (מפירוש ר"י בן יצחק על הקאנון, כ"י מינכ').  במיני הנגונים הטבעיים אשר הם משקלות הנעימות (רש"ט פלקיירא, ראש' חכמה ב ו ה). — ובמשמ' טעם, נגינה: והוא שתהיה הנעימה על אות שני מן התיבה וכו' (הורי' הקורא, שער עניני הטעמים).