נָעִיץ
* 1 ש"ז, מ"ר נְעִיצִים (— ין), — חפירה באדמה, רחבה למעלה והולכת וחדה למטה: החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין (ב"ק ה ה). מטבילין בחריצין ובנעיצין (מקוא' ה ו). ועשית מעקה לגגך אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות ונעיצים ת"ל לא תשים דמים בביתך (ספרי דבר' רכט).
1 מן נעץ. עי"ש.