ב. קֵבָה
*, קיבה, ש"נ, — כמו נְקֵבָה, נַקְבוּת האשה, אבר הנקבה: שכיון הרומח לתוך זכרות שלו ולתוך נקבות שלה והיו הכל רואים את זכרות שלו בקיבה שלה (ספרי, במד' קלא). כיוון את הרומח כנגד הקיבה שלה וכו' כדי שתהיה זכרותו נראית מתוך קיבה שלה (ירוש' סנה' י ב)1
1 [ובבלי (חול' קלד:) נאמר: דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד היד וכו' ולחיים כנגד תפלה וכו' קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה.]