ב. נִקּוּר
°, ש"ז, — שה"פ מן *ב. נִקֵּר, במשמ' נקוי: ומזה (מענין נקיון) נאמר לנקור1 הבשר מן החלב נקור בשר וכו' וממה שמחזק מאמרי למשעי שהוא נקור2 אמרו וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך וזהו הנקוי אשר חסרה תחלה (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, משע).
1 בגוף הערבי תנקיה.
2 בגוף הערבי תנט'יפ.