* 1, ממנו *נָקַז, °הַקָּזָה.
— הִפע', *הִקִּיז, מַקִּיז, — הִקִּיז דם, הוציא דם מעֹרק לרפואה ע"י שריטה באזמל: zur Ader lassen; saigner; to let blood: מחמיר אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה טמא והמקיז לרפואה טהור (ר"ע, מכשי' ו ח). מקיזין דם לבהמה ולחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד (תוספת' מו"ק ב יא). בכור שאחזו דם אין מקיזין לו את הדם במקום שעושה בו מום אבל מקיזין לו את הדם במקום שאין עושה בו מום (ר' מאיר, שם בכורו' ג יז). בכור שאחזו דם אפילו הוא מת אין מקיזין לו דם (ר' יהודה, בכורו' ה ב). אנו אומרים יקיז לו דם משני אברים וימות (מכי' משפט', נזיק' ד). ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף וביצה קלופה וכו' והמקיז דם ומשמש מטתו (רשב"י, נדה יז.). הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה (רב, שבת קכט.). הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז (שמואל, שם). המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו (רב הונא בשם ר' זעירא, ברכ' לא.). הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני (ר' אחא, ברכ' ס.). ה' דברים קרובין למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד שתה ועמד ישן ועמד הקיז דם ועמד שימש מטתו ועמד (שבת קכט:). מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי (שם). הקיז דם ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין הקיזו שניהם ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן (גיט' ע.). הקיז דם לא יאכל לא חלב ולא גבינה ולא ביצים ולא שחליים ולא עופות ולא בשר מליח (נדר' נד:). אדם הבא מן הדרך נכנס למרחץ הקיז דם ונשתכר ושמש מטתו ע"ג קרקע דמו בראשו (מס' ד"א יא). — ובסהמ"א: מסמר הגרע והוא הכלי שמקיזין מקבל טומאה (רמב"ם, כלים י ג). ואם בא (החולי) מצד ימין נקיזהו מצד שמאל (דברי מאגרוס על ההקזות, כ"י ברלין). כשמקיז אותה בדרבן ומוציא ממנה דם (נהר פישון כו:). ואין להקיזה (את המעוברת) כלל לפי שהדם ההוא צריך למזון העוב' ולכן אין ראוי לתת לה לאכל מאכלי' חריפים (ר"מ אלדבי, ש"א, נתיב ה', עד:). — ואמר המליץ: רב קנמון תאכל (בחדש כסלו) חום מרחץ לא תוכל תקיז דם בצְפרים וגם תרוה ממרומים (ראב"ע, שמעו נא). ולא יבעול בעת מרחץ לעולם ולא יום בא מבית מרחץ וישלם ולא ביום אשר יקיז ויום בו יהי יוצא לדרך או ביום בוא (ר"י חריזי, רפואות הגווייה).
— הָפע', °הֻקַּז, יֻקַּז, מֻקָּז, — שהקיזוהו: מסמר הגרע וכו' שתוקעין אותו בקרקע ותולין בו הכלי שמקבל דם הקזה ויש אומרים מסמר ארוך הוא שהמוקז סומך בו את זרועו בשעת הקזה (ראב"ד, רמב"ם, כלים י ג). לא יוקז הנער קודם י"ד שנה ולא הזקן אחר פ' שנה (פרקי משה יב). ואמנם ראוי שיוקז אחד משני אנשים וראוי שיוקז המוקז והוא שוכב על גבו (קאנון א ד י ז).
1 בסור' משמעתו דקירה ונקירה. בערב' משמש שרש נקז نقز במשמ' קפיצה ונתּור, אך משמ' זו רחוקה מהמשמ' שמשמש בה שרש זה בעברית וסורית.