*, ניקוד, ש"ז, מ"ר נִקּוּדִים, ניקודין, — א) כמו נְקֻדָּה: הכותב שני ניקודין ובא אחד וגמרן ועשאן שתי אותיות (תוספת' שבת יא [יב] יג). — ובסהמ"א: והכל ברמז באותיותיה נקודיה וטעמיה פרשיותיה סתומותיה ופתוחותיה תגיה וקוציה (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 12). — ב) °שה"פ מן נִקֵּד: והגפן מעשה אמן היה שריגיה ועליה ופרחיה זהב נוצץ ואשכלותיה זהב ירקרק וענביה וחרצניה וזגיה אבני יקרה וכלם מעשה נקוד (יוסיפון שו). — ובפרט °נִקּוּד האותיות, הנחת הנקֻדות, וגם כללות של דרכי קביעת הנקֻדות: ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני כי החכמים ציינוהו לסימן ואסור לנו להוסיף מדעתינו (תשו' הגאו', מחזור ויטרי, סי' קכ). והמֻקש לכתב הקדש והנקוד והטעמים העליונים והתחתונים (בן אשר, דה"ט, סי' 3). שכר פיסוק טעמים וכו'  שמלמדו ניקוד וטעמים (רש"י, נדר' לז.). וניקוד טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה (הוא, מגי' יב.). מבלי ספק שהיה ספר פשוט מאין נקוד וטעמים כאשר אנחנו רואים ספרי התורה היום (ר"י א"ת, כוזרי ג ל). כי נראה מקביעת הנקוד והטעמים סדר שלו יהיה אלא מחכמה נעזרת (שם, לב). אנשים בקשו לברר קריאתם ולשמור התנועות ושמו רוב השתדלותם בידיעת מקומות הנקוד והם בעלי הנקוד והמסורת (ר"י א"ת, חו"ה עבוד' ה' ד). כן מנהג חכמי טבריא והם העקר כי מהם היו אנשי המסורת ואנחנו מהם קבלנו כל הנקוד (ראב"ע, צחות ד.). משקל בעלי הדקדוק שישקלו לעולם תנועה כנגד תנועה והיא התנועה בעצמה והניקוד שוה (הוא, שם ה:). ואני נכה רוח בנתי בנקודו ואמצאנה כתוב סודו ומוסדו (הוא, הקד' יסוד מורא). ולפי הפירוש הזה יהיה מעשה סמוך לאלהים אבל לפי הפירוש האחר יהיה מוכרת והוא שבא הנקוד עליו בזקף רוצה לומר כל מעשה האדם האלהים יביאנו במשפט (ר' יעקב בר' אנטולי, מלמד התלמיד', הקד' ד:). וידיעת סדרי הקריאה תבאר מקומות הנקוד והסימנים (רש"ט אבן פלקירא, ראש' חכמ' 28). תוקף כל אלה וכאלה תמצאם בנקודי משכילינו ירחמם האל (ר"י הדסי, אשה"כ קסה). גם המציאו (אנשי טבריה) דת הנקוד מהם היא לנו נמסרת (רא"ב, הקד' חרוזית לספ' מסרת המסרת). — °נִקּוּד האשורי או הבבלי, הוא הנקוד העליון שמוצאו מבבל והנקוד הטבריני הוא הנקוד הרגיל שלנו, שמוצאו מטבריה: תרגום זה נעתק מספר אשר הובא מארץ בבל והיה מנוקד למעלה בנקוד ארץ אשור והפכו ר' נתן בר' מכיר וכו' והגיהו ונסחו לנקוד טבריני (חומש כ"י פרמה, הביאו שד"ל בספרו הליכ' קדם 24). שקצת כ"י הרכיבו ב' השיטות של הנקוד האשורי והטבראני יחד (ר"ש פינסקר, מבוא לנקוד האשורי 2). מר' רב אחא (צ"ל מוחה) ובנו משה מתקני הנקוד הטבראני ירחמם האל (רסב"י, מקדמה על י הדברות, לקו"ק, נספח' 61). אבל סימני הנגינות סופרים הוא שתקנום ולפיכך אין ניקוד טבריני דומה לניקוד שלנו ולא שניהם דומים לניקוד ארץ ישראל (פי' פרקי אבות משנת תתקס"ח, מחזו' ויטרי 462).