* 1, פ"ע, — כמו לָקַח, אחז nehmen; prendre; to take: אלא נקוט (זה הכלל) בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה אפילו ביחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה ואפילו בצבור (יומ' נ.). — ומצוי הרבה בסהמ"א: הלוכו ומנהגו וסדורו נקט (ערוך, ערך דווש). נקט לשון מליגה שמחממין אותם כדי מליגת שיער (ר"ש, טהר' י ח). דוקא תשמיש חול נקט אבל תשמיש קדושה מותר (שבלי הלקט, חנוכה, קפה). לפיכך מברכין עוטר ישראל בתפארה כלומר שגם זה השלימו' יש לנו ונקט לשון עיטור כלו' דרך מעלה רצונו בכך (הלבוש, חלק אורח חיים מו ב). וכל מעלות טובות בהרגל לאיש נקטת וצדקו באמרם כי בטבע רגילתו (רש"ט פלקירא, שיר בראש ספ' ראש' חכמה). ואל תדין את חבירך על מעשיו עד שתגיע למקומו ותראה בבירור שדינך דין אמת ונקט לה כנגד ששנה יהושע בן פרחיה והוי דן כל אדם לכף זכות (ר' נפתלי הירץ וויזל, יין לבנון, פי' על אבות ב ו). מה שאין כן בעופות שאין אברי הזכרות ונקבות גלוים ומוחשים בגוף לכן נקט שם לשון עצם האברים לומר שצריך לבדוק אחריהם (פענח רזא, נח ה). כלחוך השור נקט שור שאין לו שינים למעלה כסוס וחמור לקוץ ולגזוז העשבים וכחו גדול ועוקר הכל עם השורש (שם, בלק נג.). והרבה ממנו לקטתי וכלליו בידי נקטתי (רא"ב, הקד' חרוזית למסורת המסורת). ג"כ צריך לנקוט בלשונו מלת תחלה דוקא אף כשיהיה צריך להזכירנה פעמים רבות ולא יהי' שוב רשאי לשמש ג"כ במלת ראשית לשרת שם לפעמים (רש"פ, יריעת שלמה א, הקד', יב.). ונקוט כלל בידך שבכל מקום שהשרפות מצויות והאויר מתחמם בחוזק כמו יריית חצים וכדומה מצויות רוחות נושבות וסערות במקומות שסביב להם (א' צויפל, צדק' ה, המליץ א מז, 890).

— פִע', *נִקֵּט, מְנַקֵּט, — כמו לקט, מלקט: וכיון שהגיע זמן מולדיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח וכו' והקב"ה שולח משמי מרום ומנקה אותם וכו' ומנקט2 להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש (מד"ר שמות א).