סמי' נְקִי, מ"ר נְקִיִּם, נְקִיִּים, — א) ת"ז, נָקִי, שאינו מלֻכלך, rein; pur; clean, ובהשאלה, נָקִי משבועה, מעון וכדומ', שאינו חיב בהפשע, בהשבועה frei; libéré, quitté; free, exempt: כי תבוא אל משפחתי ולא יתנו לך (את בתם לאשה) והיית נָקִי מאלתי (בראש' כד מא). אשר ימצא אתו (הגנבה) יהיה לי עבד ואתם תהיו נְקִיִּם (שם מד י). ואחר תשבו והייתם נְקִיִּם מיי' ומישראל (במד' לב כב). ואמרו אליה האנשים נְקִיִּם אנחנו משבעתך הזה אשר השבעתנו וכו' והיה כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו ואנחנו נְקִיִּם וכו' ואם תגידי את דברנו זה והיינו נְקִיִּם משבעתך אשר השבעתנו (יהוש' ב יז-כ). — ונקי מדם פלוני, שאין עליו אשמת דם של פלוני שנשפך: ויאמר (דוד) נָקִי אנכי וממלכתי מעם יי' עד עולם מדמי אבנר בן נר יחלו על ראש יואב (ש"ב ג כח-כט). עלי אדני המלך העון וכו' והמלך וכסאו נָקִי (שם יד ט). — נְקִי כַּפַּיִם, שידיו נקיות, לא לקח שחד וכדומ': גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נְקִיִּים (ירמ' ב לד). נְקִי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה (תהל' כד ד). — דם נָקִי, שאין בו שום עון: ולא ישפך דָם 1 נָקִי בקרב ארצך (דבר' יט י). ובערת דם הַנָּקִי2 מישראל (שם יג). ידינו לא שפכֻה הדם הזה וכו' ואל תתן דם נָקִי בקרב עמך ישראל וכו' ואתה תבער הדם הַנָּקִי מקרבך (שם כא ז-ט). ארור לקח שחד להכות נפש דם1 נָקִי (שם כז כה). ולמה תחטא בדם נָקִי להמית את דוד חנם (ש"א יט ה). וגם דם נָקִי שפך מנשה (מ"ב כא יו). וגם דם הַנָּקִי2 אשר שפך וימלא את ירושלם דם נָקִי (שם כד ד). גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נָקִי אל תשפכו במקום הזה (ירמ' ז ו). כי אין עיניך ולבך כי אם אל בצעך ועל דם הַנָּקִי2 לשפך ועל העשק והמרוצה לעשות (שם כב יז). אך ידע תדעו כי אם ממתים אתם אתי כי דם נָקִי אתם נתנים עליכם ואל העיר הזאת ואל ישביה כי באמת שלחני יי' עליכם לדבר באזניכם את כל הדברים האלה (שם כו יה). מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נָקִיא בארצם (יוא' ד יט). רגליהם לרע ירצו וימהרו לשפך דם נָקִי (ישע' נט ז). אנא יי' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תתן עלינו דם נָקִיא (יונ' א יד). וישפכו דם נָקִי דם בניהם ובנותיהם (תהל' קו לח). וידים שפכות דם נָקִי (משלי ו יז). — ונָקִי מענש: סקל יסקל השור וכו' ובעל השור נָקִי (שמות כא כח). — ב) נָקי מחובה, שאין עליו החובה לעשות דבר: כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נָקִי יהיה לביתו שנה אחת (דבר' כד ה). והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נָקִי וישאו את אבני הרמה (מ"א יה כב). — ג) ש"ז, אדם שהוא נקי מעון, שלא חטא בדבר, unschuldig; innocent: מדבר שקר תרחק וְנָקִי וצדיק אל תהרג (שמות כג ז). ומלאו את המקום הזה דם נְקִיִּם3 (ירמ' יט ד). ישב במארב חצרים במסתרים יהרג נָקִי (תהל' י ח). זכר נא מי הוא נָקִי אבד ואיפה ישרים נכחדו (איוב ד ז); גםט כג; יז ח; כב יט; כז יז. — ובתו"מ במשמ' העקרית, שאינו מלֻכלך: במה דברים אמורים שהניחתו (את התינוק) מלוכלך אבל הניחתו נקי טמא (ר' יהודה, תוספת' טהר' ג ח). תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים (ר' ינאי, שבת קל.). בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים (רשב"ג, מד"ר בראש' סה). שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי (ר' אחא, ירוש' מגי' א יא). — פת נקיה, עשויה מסֹלת נקיה: בדברים הללו מזכירין אותן (את בית גרמו) לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין (ירוש' שקל' ה ב). היה לה מקום היכן ללוש וכו' נקי וקיבר מקפדת היא (ירוש' חלה ד א). — וְנָקִי מעבֵרות: שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל וכו' דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך (תענ' כג.). אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו יהא נקי (ר' ברכיה, ירוש' מגי' א יא). אם טהורה את שתי ואל תמנעי כדי שתהא נקיה לבעליך על ידי אלו המים (מד"ר במד' ט). — ונָקִי מתשלומים: ובעל השור וכו' נקי מחצי כופר (ר' אליעזר, ב"ק מא:). — יצא פלוני נָקִי מנכסיו, שלא נשאר לו מהם כלום: כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום (שמעון בן זומא, פסח' כב:). — ובהשאלה לדברים מפשטים: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (שמעון בן עזאי, בשם מגל' יוחסין, יבמ' מט:). שהן יושבים וסודרים דברי תורה בשינים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב (מד"ר, בראש' צח). — אומנות נְקִיָּה: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה (ר"מ, קדוש' ד יד). — דעתו נְקִיָּה, ברורה, צלולה: ג' הרצו תורתן לפני רבן ר' יהושע לפני ריב"ז ר' עקיבא לפני ר' יהושע חנניה בן חכיניי לפני ר"ע מיכן והילך אין דעתן נקייה (ר' יוסי בר"י, ירוש' חגי' ב א). ר' יהושע דעתו נקייה (ר' זעירא, ירוש' מעשר' ב ג). — נְקִיֵּי הדעת, בעלי תכונות ומדות נאות: (כתב) איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין (גיט' ט ח). כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היה אחד מהם הולך לבית המשתה עד שהוא יודע מי הולך עמו (מכי' משפט' כ). — כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר (ר' נחמיה, סנה' ל.). מקום שנקיי הדעת צובעין (ר' יוחנן, חגי' כב:). כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן (סנה' כג.). כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כשהיו מוציאין את התורה ומחזירין היו הולכין אחריה מפני כבודה (מס' סופר' יד יג). — נקי נדר, חפשי מחובת נדר: נקי נדר נקי שבועה בין הוא ובין יורשין אין משביעין אותה (ר' חייא, כתוב' פז.). — לָשׁוֹן נְקִיָּה, שאין בה דבור מגֻנה: לעולם יספר אדם בלשון נקיה (פסח' ג.). אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת בלשון נקיה (רב, ירוש' כתוב' ה ח). ראוה מדברת עם אחד וכו' מהו מדברת נבעלת ולמה תנינן מדברת לשון נקי (הוא, א ח). (כתוב) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי (ר' אבהו, מד"ר בראש' ע). אל תתן את פיך לחטוא את בשרך בלשון נקי דברה תורה אם אמרה לך אשתך שהיא נדה אל תחטיא את גופך ותגע בה (תנחומ' מצורע א). — ומצוי הרבה בסהמ"א. ובהשאלה, נָקִי מקנאה וכדומ': וחבר המנוחה צריך שיהיה קל הנפש והתנועה ובעל סוד ונקי מקנאה והנצוח (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 17). — °ובספרות החדשה, העתיק כְתָב אל הַנָּקִי, כתבו שנית אחרי שתקן את הסגנון והגיה את הטעיות שבגוף הכתב הראשון: ומאשר הגהתי בו הרבה ומחיתי מחה והפוך על פניו העתקתיו בכתב ידי אל הנקי למען לא תיגע את עיניך הכהות (יל"ג, אגר' א' קלו). לתכלית זאת תקנתי וקצרתי את מכתבך והנה הוא מושב לך בזה למען תעתיקהו בכתב ידך אל הנקי ותשוב תשלחהו אלינו (שם, קמב).