°, ש"נ, — שה"פ מן נָקַב, — א) במשמ' עשיית נֶקֶב: ואע"פ שחישב עליה לנוקבה אין טמאה במשא דהתם סתמא אינה עומדת לנקיבה (תוספ' שבת פד: ד"ה שטהורין). הכה אותו קוץ או נזרק בה חץ או רומח וכיוצא בהן ונכנס לחללה חוששין לה וצריכה בדיקה כנגד כל החלל שמא ניקב אחד מן האיברין שתטרף בנקיבתן (רמב"ם, הלכ' שחיט' יא ד). — נקיבת שם: שנה זו מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה ומה שמה יובל שמה (רש"י, ויקר' כה י). ויש בשער מינים אם הייתי מזכירם כלם תחת נקיבת השם ההוא הייתי משקר כי אינם נכנסים כלם תחתיה וכו' ועל כן בחרתי הנקיבה הזאת יותר ממה שנקב בו זולתי מאשר היו לפני וכו' ודע כי פעמים רבות יקרה שלא יהיה תחת נקיבת השם כי אם מין אחד וראיתי לנהוג כל שערי הספר מנהג אחד רצוני לומר שתהיה הנקיבה הולכת על דרך אחת כדי שלא תשתנה הנקיבה (ר"י א"ת, הקד' ריב"ג לספ' השרש').