נִקָּיֹן, ש"ז, סמי' נִקְיוֹן, — א) סגולת דבר נקי, Reinheit; pureté; cleanness. נִקְיוֹן כפו, בהשאלה, שכפיו נקיות, שלא נתלכלכו ידיו במעשה שעשה, שלא היה לו שום מחשבה רעה: הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי וּבְנִקְיֹן כפי עשיתי זאת (בראש' כ ה). — נִקְיוֹן שנים, ששניו נקיות מכל אכל מפני שלא אכל שום דבר: וגם אני נתתי לכם נִקְיוֹן1 שִׁנַּיִם בכל עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם (עמו' ד ו). — ב) כמו מקור, נַקֵּה, נַקּות, במשמ' העקרית, נַקֵּה לכלוך, ובהשאלה, התנקה מעון: זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נִקָּיֹן כי2 מישראל (הושע ח ה-ו). — ג) שֵם דבר שמנקים בו: ארחץ בְנִקָּיוֹן כפי ואסבבה את מזבחך יי' (תהל' כו ו). — ובהשאלה לרחיצת העון: אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בְּנִקָּיוֹן כפי (שם עג יג). — ובמדרש: שהיו סודרין את ההלכה בשנים עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב (מד"ר, רות א). — ובסהמ"א: והטהרה הוא תנאי זה השלמות ואמר החכם נבנתה הדת על הנקיון (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי 48). יכנס תחת טוב מדת הענוה הבשת והכלמה וכו' והסדר במעשים ונקיון הגוף והספוק (שם 106). — ואמר המליץ: וכאשר הכה הקערות באבני נגף וכליון והיו כלם לשניו נקיון והשקיט באכילתו כליון העינים ומחלון הרעיון (ר"י חריזי, תחכמ' ג). — ד) °נִקְיוֹן המחלה, הוא גבול החֹלי, שנוי מחלט במעמד המחלה לטובה או לרעה3, crise; crisis: והנקיון באמת אמנם היא מערכה מתנגדת הכחות עם החולש והתלחמם עמו ואם גבר הכח יהיה הנקיון משובח ויהיה הבריאות והחיים ואם ינצח החולי תהיה המיתה (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). כי הנה פעמים יהיה בנקיונים הרעים הליחה המורקת בלתי הפועלת לחולי ויהיה הנקיון יוסיף לחולי רע (שם). והנקיונים אשר יבואו בקביעות מתחלת החולי והשביעיות הם נקיונים טובים (חרוזי אבן סינא על המחלות, כ"י ברלין). ודע שהגדר בנקיון שנוי במהירות בעת יתחדש מקושי המקרים ובמלחמת הנפש עם החולי ישפוט אל המות או אל החיים (שם 192).