*, ש"נ, — כמו נִקָּיוֹן, במשמ' הטבעית ובמשמ' הרוחנית: זריזות מביא לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה (ר' פנחס בן יאיר, סוט' ט טו). הקיש רחיצתה לרחיצתו מה רחיצתו בנקיות אף רחיצתה בנקיות (ספרא, מצורע, זבים ג ו). הקיש כבוס בגדיו לרחיצת בשרו מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדיו בנקיות (שם ה). וכי צואה טומאה והלא אינה אלא משום נקיות (ר' יוסי, ירוש' פסח' ז יא). אלו הלוים שזכו לעבודת הקדש על זאת שכל מעשיהם בנקיות (מד"ר במד' ט). — ובהשאלה, התפרנס בנקיות, בכבוד, שלא מן הצדקה: לא תשא פני דל שלא תאמר עני הוא זה הואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו (בדין) ונמצא מתפרנס בנקיות לכך נאמר לא תשא פני דל (ספרא, קדוש' ב ד). מה עשה הקב"ה האכילו (את שבט לוי) פרנסתו בנקיות ונתקיימה גזירת יעקב (מד"ר בראש' צט). — ובסהמ"א: הנקיות הוא שלא יהיה האדם מלוכלך ולא מזדיין ביותר כנשים בין בצורתו בין במלבושיו (ר' אברהם בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי, 108). וגם זאת הפלנית קיבלה עליה להנשא לזה פל' לכבדו ולשרתו בצניעות ובטהרה ובנקיות כשם שמכבדות ומשרתות בנות ישראל הכשירות והצנועות וכו' (שריד מעיר, קבץ על יד תרנ"ג). — ונקיות האויר, זַכּוּתוֹ: כשהיה (משה) נפרד מהם ללכת אל מקום הנבואה היו עומדים ומביטים באויר והוא צח בלי ענן וכו' וכאשר ישוב אליהם ויגיע שליחותו היו אומרים אמת אנו ראינו נקיות האויר קודם הגיעך (ר"י א"ת, או"ד לרסע"ג ג ה). — נקיות ידים: יש בני אדם שמברכין שחרית נקיות ידים על שם ארחץ בנקיון כפי אך אנו רגילים לברך ענ"י (לנדא, האגור, הלכ' נטילת ידים). — ואמר המשורר: אשרי עין ראתה והוא בסוד המון רבה מלא מאור נוצץ כלפיד או כמו לבה עולה לבית מקדשו באם נקיות מרבה לבוש כתנת לכפר לדם אשר שפך בה (ר"י הלוי, אשרי עין). רויחתו תמציא ותפיק קביעת צרכיו תספיק צמצמו תרויח בנקיות פדהו מדקדוקי עניות (ר' מאיר בר יצחק, תמור עבודת, סליח' מנח' יוה"כ).