°, ש"נ, — שה"פ מן נָקַד ספר:  ואע"פ שניתנו פסוקי טעמים ונגינות הקרייה מסיני במסורת וכו' על פה נאמרו ולא בסימני נקידה בספר (תשו' הגא', מחז' ויטרי, קכ). ואת אשר דברנו על מלה שהיא רבת פנים ולא יודע פתרונה כי אם בערך מחוותה ובהן אשר הכרתה בנקידתה תורה על גזרתה (מנחם, מחבר', פתי', 8). עוד יש עזר בנקידת המלה ויורה עליה וירחיקנה מתמיהא וכו' אבל נשאר עוד להעמיד פתרון הפסוק היטב ולהקריב ענינו ודקדוקי מליו ונקידותיו ללב (הוא, אדם). וגם לדעת הדברים אשר הם במכתב שוים ובנקידתה ובפתרון שונים (דונש על מנחם, הקד'). ואמרת כי גל עיני ואביטה וגל נעול מעין חתום שונים בנקידה ובפתרון ואין בניהם בנקידה שינוי ולא פרידה (הוא, גל עיני). וגם אמרת אלה מן השונים בנקידתם ובפתרונם מר דרור ודרור קן לה וקראתם דרור ולא בצדק שניתם וחילקתם כי שוים הם בנקידה שלשתם (הוא, מר דרור). אך ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה הוא פועל קל וכו' ויורה עליו שהוא מפועל הקל נקידת היוד בחרק וכו' ויש עוד כשיפילו הנון ממנו ויאמרו ויז מדמה אל הקיר גם זה נקידת היוד בחרק תוכיח עליו שהוא מן הקל (ר"מ גיקטיליה, תרג' ספר דקדוק לר"י חיוג 67). ולפי שהרגילו בנקידת זאת הכף נקדו ג"כ הכף השרשית באחרית המלה לעולם כמו שפך חשך דרך (רד"ק, מכלול, שער השוא).