נְקִירָה
*, ש"נ, — שה"פ מן נָקַר: בצק שיש בו נקירת1 תרנגולים ומשקין טמאין בתוך הבית (טהר' ג ח). — ונקירת הבשר, כמו נקור: וכל מנקר שישמור לעשות על האופן האמור ודאי יכול לאכול ולהאכיל לאחרים בשר מנקירתו בכל אות נפשם (פחד יצחק, עי' ערך נקור).
1 כך בנוסח' הדפו', וכך במשנ' שעם גוף פרוש הערבי להרמב"ם. במדב"מ נקירות וכך גם בר"ש, וגרסת הערוך נקרת, וכך גם בקצת כ"י.