* 1, ש"ז, מ"ר נְקָעִים, — חפירה עמֻקה, מעשרה טפחים ומעלה: גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה וזורע את המותר (כלא' ה ד). מי שבא בדרך והיו בידו תאנים וענבים ומלפונית שאין יכולין להגיע לעיר משליכן לתוך הנקע או לתוך הסנאין (ר' אליעזר, תוספ' תרומ' א יד). גפן שנטועה בנקע עמוק עשרה ורוחב ארבע ר' אליעזר או' זורעין לתוכה שלשה מינין אחד מיכן ואחד מיכן ואחד מבאמצע (שם, כלא' ג י). ממלין נקעים שתחתיהן (שתחת הזיתים) עפר (שם, שביע' ג ז). שיירא ששרתה בתל גבוה עשרה ובנקע עמוק עשרה טפחים (שם, עירוב' ג ג). היו שם נקעים עמוקין עשרה טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים (שם, ערכ' ד יב).  האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה (ב"ב ז א). הממלא את הנקעים שתחת הזיתים (ירוש' שבת ז י) שבת בתל שהוא גבוה וכו' וכן בנקע שהוא עמוק עשרה (ערוב' טו.). ולא ימלא נקעים מים (מו"ק ג.). בנקעים מלאים מים (רב עוקבע בר חמא, ב"ב ק"ג.). — ובסמה"א: חופרים להן נקעין בעקריהן שיתקבצו בהן המים (ר"ח, ע"ז נ:). אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל (לארץ) לתוך הנחל לעבור נצא מן המערות שבהרים וכו' והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות (רש"י במדב' כא יה) . מכר נקעים מלאים מים או סלעים שאינם ראויין לזריעה (רמב"ם, שמיטה ויובל יא יג).  וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו ועושים עוגיות לגפנים ועושין את אמת המים כתחלה וממלאין את הנקעים מים (רמב"ם, שמיטה ויובל א ח-ט). גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ (הוא, כלא' ז כד).