1 עי' הערה לקמן.

2 כן בנסחה המסורה. מתרגום השבע' אין להעזר בכלום, כי הוא משֻנה וכנראה אינו אלא עפ"י הסברה, מעקילס לא נשאר לנו כלום. במד"ר בראש' תחלת מ"ח הובא פסוק זה בנסחה המסורה, וגם מהדרש נראה כי הנסחה היתה כמו בנסחה המסורה שלנו, ונראה שדרשו נקפו במשמ' נוספו, נתחברו על, וז"ל: אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להידבק בזאת הברית, ע"כ. וכן הגרסה בילקוט. ת"י: ומן בתר דאתפח משכו תהי דא, ע"כ. ואין זה מאיר שום אור על הכתוב. רסע"ג במשמ' הקיף: ובעד בלו ג'לדו יחאט בקצ'תי הדא, ע"כ. ובעבר': ואחר בלות עורי יקיפו ספורי זה. ריב"ג: ישיר בקולה זאת אלי אל עט'מ אלמד'כור פי הד'א אעני בקולה בעורי ובבשרי דבקה עצמי יעני אנהמ קד אצטלמוה באלשנתהם ופי כלאמ אלערב נקפת ראשה ענ דמאע'ה אי כשרתה. ע"כ. ובעבר': רומז באמרו זאת אל העצם הנזכרת למעלה ר"ל אמרו בעורי ובבשרי דבקה עצמי ר"ל שכלוהו בלשונותם. ובדברי הערב (יאמרו) נקפת ראשה ענדמאע'ה ר"ל שברתיהו. רש"י: אחר מכת עורי נקפו ונגפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי במו ונקף סבכי היער, ע"כ. וכך ראב"ע: ואחר עורי נקפו זאת כמו ונקף סבכי היער וענין זאת עצמי ועורי ובשרי. רד"ק: פיר' שברו ונקרו התולעים זאת ואמר זאת על העצם, ע"כ. וכך רֹב שאר המפרשים, ואין כל זה מרפא את קושי מליצת הכתוב. וכבר התלבטו בפסוק זה גם החדשים מחכמי אה"ע ופרשו רֻבם המלה ונקפו במשמ' כריתה, ובמשמ' קלפת העור מעל הבשר, עפ"י לשון אתיופ' וקצתם הגיהו בו הגהות מתחלפות, נקף כזאת, וזקף זה אֹתי, וכיוצא בזה, אך הכל מודים כי אין רפואה לכתוב זה ובאמת קשה לפרשו, אך הדבר האחד בודאי הנכון הוא כדעת הקדמונ' שלנו שהוא המשך פסוק כ' בעורי ובבשרי, וזה מליצה כמו דבקה עצמי לבשרי, (תהל' קב ו). ורגלים לדבר כי מקומו של פסוק ואחר עורי הוא מיד אחר פסוק בעורי ובבשרי, והכונה בו כי גם הבשר תחת העור כלה, ודרש זה אמת בהפעל נקף, שמשמש בערב' גם במשמ' זו: קאל אבנ פארש אלמנקופ אלרג'ל אלדקיק אלקליל אללחמ או הו אלצ'אמר אלוג'ה וכי' קאל (אבנ עראד) אד'א אצבה אלרג'ל מצפרה אלוג'ה קיל אצבח מנקופה, וכי' אלמנקופ אלצ'עפ ע"כ. ובעב', אמר אבן פארש אלמנקוף הוא האדם דק קל הבשר או הוא כחוש הפנים, וכי אמר אבן עראד אם השכים אדם ופניו ירוקות יאמרו השכים מנקוף, ובכלל מנקוף הוא חלש, חולני. וצריך עוד עיון.