*, קל, פ"י, — נָקְשׁוּ ארכובותיו זו בזו, schlagen, anklopfen; battre, frapper; to knock, strike: — ואמר בן סירא: מה יתחבר פרור אל סיר אשר הוא נוקש בו והוא נשבר (ב"ס, גני' יג ב).  איש כושל ונוקש1 בכל סרב ואבד תקוה (שם מא ב). — ובתו"מ: איזהו העיקל כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נוקשות2 זו לזו (משנה בכורו' מה.). — ומפני חֻלשה וכדומ', רעדו והקישו זו על זו: אדם שכוחו רע וכו' כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות (ר"ל, ב"מ קה:). — ובסהמ"א: אם הלך על גבי אדם שכחו רע עד שתהיינה ארכובותיו נוקשות זו לזו ושוקיו מרעידות כשהוא נושאו (רמב"ם, טומא' מת י יא). — °ונקשׁ על דבר, נגע בו נגיעה חזקה, חבט והכה: פי' (טפוחאי) שנוקשין בטפח שלהן ומרגישין אם יש בכותל כספים או זולתם (ערןך, ערך טפח).  ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כריסו ואינה דבוקה לו יפה (רש"י, שמות כח כה).  שלא יהא תחתית החשן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כרסו (שם כז). ונבדל מחשב האפוד ונוקש על לוח לבו של כהן (ס' החנוך, תצוה ק).  על המשקוף על שם שהדלת נוקש עליו (רש"י, שמות כא כה).  ואם הוא (הנר) קבוע בכותל שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול הדלת כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו (הלבוש או"ח רעז א).  וכן האיסקופה הנקראת מפתן חרוצה שנוקש שם סוף הדלת (ר"ת, ס' הישר שו"ת, סי' צו, 202). — °נָקַשׁ בדלת, דפק על הדלת בגוף קשה להשמיע קול למען יפתחוה: ודפקום כמו קול דודי דופק נוקש בדלת (רש"י, בראש' לז יג).  ולמדה תורה דרך ארץ לרוצה ליכנס לפני המלך שיהיה נוקש בפתח ההיכל (הרי"ץ קארו, תולות יצחק עד.). — ואמר הפיטן: בנקשי על דלתיך שעה נא ממעונך (יערב חין ערכנו, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב' צד:).— ובהשאלה: בעקשי פילוסופיא יצא על דלתי חכמה נקש וקשה בעיניכם שדחה איביו בקש (רמב"ן, אגרת לרבני צרפת, טו ). — °וְנָקַשׁ הענבל בפעמון, צלצל: וכשתברח אשה נכשלת בשלשלת ומתנודדת ונוקש הענבול בזוג (ערוך, ערך שלשל). — ובהשאלה: וכל אברי הגוף לא ישקטו מאימתו ובפרט הלב שנוקש בקרבו כפעמון (ר' אליו הכהן, שב' מוסר יז). — והשבלים וכדומ' התנועעו מפני הרוח ונקשו זו על זו והשמיעו קול: בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשין שלה והרוח מנשבת בהן והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות (רש"י, ר"ה ח.).  והן (החרולים) נוקשין זו על זו ומשמיעין קול (הוא, צפנ' ב ט). — והשפתים, צללו מפני פחד ובהלה: לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולי נשמע (הוא, חבק' ג טז).

— פִע', °נִקֵּשׁ, מְנַקֵּשׁ, חבט והכה: פי' טפוחאי שמנקשין בטפח שלהן ומרגישין אם יש בכותל כספין או זולתן (ר"ח, ב"מ מב.).  כשמזכיר הקורא שם המן ובניו מנקשים התינוקות באבנים או בלוחות (ס' אורה ושמחה על פורים כ:). — ואמר הפיטן: כרו לי שוחות למוקש כלתה ונכספה נפשי עזרתך לבקש לישועתה לי על פתחי לנקש את אחי אנכי מבקש (ר' שלמה, אנא עוררה, סליח' ער"ה).

— הִתפ', °הִתְנַקֵּשׁ, — מתנקש על הדלת, מתדפק עליה שיפתחו לו: איש פלאי בא מתנקש על הדלת לא קרוא אל משתה רוזני הממשלת (לטריס, נשיא בישראל, ממצרים של פרנקל 10). — ובהשאלה, הִתְנַקֵּשׁ אחר נכסי פלוני, התחבט, נתלבש ואמץ את כחו להשיג אותם: מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים ויהיו מחזירין ומתנקשים3  אחר ממונו רש"י, דבר' יב ל).

— הִפע', *הִקִּישׁ, א) כמו קל, במשמ' נגיעה חזקה והכאה זה בזה: המקיש בקרסוליו ובארכובותיו ובעל פיקה והעיקל (בכור' ז ו).  הגזבר יושב והקנה בידו זרק את הגיד והקיש בקנה (מנח' ח ז).  זב שהקיש על כצוצרא ונפל ככר של תרומה וכו' הקיש על המריש על המלבן (זבים ד א-ב).  באותה שעה זמן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור (ר' לוי, ירוש' ברכ' ח ו).  הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו (ר' הושעיא, ירוש' שקל' ו א).  מעשה באדם אחד שהלך למכור ספיר ברומי אמר לו הלוקח על מנת לבדקו אקחנו נתנו על גבי הסדן והתחיל מקיש עליו בפטיש נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו (ר' פנחס, מד"ר איכ' זכו נזיריה).  שנעשה להם (יוסף לאחיו) כנכרי נטל את הגביע והקיש בו אמר להם אני רואה בגביע מרגלים אתם (מד"ר בראש' צא).  האילה הזו איבריה תשים והיא מבקשת מים והיא יראה מחיה רעה מה הקב"ה עושה מכניס בה רוח תזזית ומקשת ברגליה ומקשת בקרניה וחיה רעה שומעת ובורחת (מדר' שמואל ט). — הִקִּישׁ בַּכִּנּוֹר וכדומ', הכה בנימים, נִגֵּן: שחה לנסך והניף הסגן בסודרים והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר (תמיד ז ג).  בשעה שהיה דוד ישן בלילה תולה הכנור במטתו והיה נוער משנתו בחצי הלילה ונוטלו ומקיש בו (ר"א בן מנחם, פסיק' רבתי, ויהי בחצי הלילה, הוספה ב).  והוא (נבודנצר) קורא לשבטו של לוי ואמר להם הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפניי בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש וכו' ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה (שם לא).  שלא היו יכולים להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות (שם).  שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה (מדר' תהלים צב).  המולך שהי' של נחושת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקו' ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרי' מקישין בתופי' שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו (רש"י, ירמ' ז לא). והִקִּיש על הקנקן לבדקו אם הוא שלם: ארבעה הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים (מד"ר בראש' יט).  היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים למה שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו ומה הוא בודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו (ר' יונתן, שם נה). — הקיש על פשתן, חבט אותו כדי להשיר ממנו הנעֹרת: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקיש4 עליה אחת עד שהיא פוקעת (ר' יוסי בן חנינה, שם לב). —  והקיש על הדלת, דפק על הדלת שיפתחו לו; ובהשאלה: בן קיש שהקיש5 על שערי רחמים ונפתחו לו (מגי' יב:). —  הקיש בידיו, מחא, הכה כף בכף לאות שמחה וששון: מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו (מד"ר במד' ד). — והִקִּישׁ הפעמון: עכשיו יהו אומות העולם מקישות עלינו כזוג (מכי' בשלח ב א).  הואיל וראוי להקישו (את הזוג) על גב חרס (שבת נט.).  זאת (חוה) היא שעתידה להקיש6 עלי כזוג (מד"ר בראש' יח).  בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו (על שמשון) שערותיו עומדו' והיו מקישות זו לזו כזוג (ר' נחמן, שם ויקר' ח).  הברזל שבתוך הזוג המקיש בדופני הזוג ומשמיע הקול (ר"ח, שבת נח.). — ובסהמ"א: הוא עשב וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג (ערוך, ערך ארוס).  וכיון שהאומות רואין כל השבח וכל הכבוד הזה מיד עיניהם בולטות ופניהם מוריקות וארכובותיהם מקישות זו לזו וכו' (ס' אליהו ופרקי משיח, ביהמ"ד ילינק' 69 חדר ג).  מי שמקיש בארכוכותיו בעת שמהלך (רמב"ם, ביאת המקדש ח יג). — והִקִּישׁ על הדלת: אסור להקיש בשבת על הדלת בטבעת הקבוע בדלת (הלבוש או"ח, שבת שלח א). — ואמר הפיטן: טוב חנם תושיט לנו ימין סעד פרוסת פתח כהקיש רש שואל חסד לו קח טוב תען (רשב"י הבבלי, אך בך לדל מעוז, סליח' ער"ה). — *בהשאלה, במו"מ של ההלכות, הִקִּישׁ דבר לדבר, דמה והשוה שני ענינים זה לזה מפני שיש בהם צד דמיון והוכיח דבר מהאחד אל השני vergleichen; comparer; to compare : אף השמלה היתה בכלל כל אלה למה יצאה להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעים אף כל דבר שיש בו סימנין וכו' (ב"מ ב ה).  הרי הוא אומר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו מקיש נשיקה לכריעה מה כריעה חייבין עליה אף נשיקה חייבין עליה (ר' יהודה, תוספת' סנה' י ג).  אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה וחלוצה נראה למי דומה (ר' טרפון, שם מקואו' א יח).  כתיב השמש יצא על הארץ וכו' וכתיב ובא השמש וטהר מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו כשיתודע לבריות (ר' אבא, ירוש' ברכ' א א).  הקיש קטן שבעזים לגדול שבתיישים מה זה בשלשת לוגין אף זה בשלשת לוגין (שם, שקל' ה ד).  הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה וכו' (שבת ע.).  מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו (רבי, פסח' כה:).  זריעה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם (מו"ק ג.).  מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה לובש ואח"כ מקדש אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש (רב פפא, יומ' לא:).  אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו במקור נדפס 'בעמיוי' מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל (יבמ' סט.).  אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה נמי בשטר (קדוש' ה.).  (כתוב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר שהזיר ליי' מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות וכו' (נדר' ג.).  זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה ולומר מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה אף כל שהיא עבודת פנים וכו' (סנה' ס:).  (כתוב) בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו' מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף כל דבר שיש בו נטילת נשמה (מכות יד:). זאת התורה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין אף אני אביא אשם שהוא קדש וכו' (רבא, זבח' ה:).  נאמר ונגשו   הכהנים בני לוי (לשרתו) ולברך בשם יי' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה (ר' נתן, ספרי במד' לט).  כך אני דורש ובשרם יהיה לך כחזה התנופה בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור וכו' (ר"ע, שם קיח).  אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים ואני מקישו לחזה ושוק של תודה כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה (ריה"ג, שם).  אתה מקישו למנאף ואני מקישו למגדף נאמר כאן מות יומת ונאמר במגדף מות יומת מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה (מכי' משפט', נזיק' ד).  הקיש שופכי דמים לעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהתזת הראש אף כל שופכי דמים בהתזת הראש (שם).  מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה בימי יהושע נתחייבו במעשרות וכו' אף ביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשרות (סעו"ר ל).  אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש להם ולומר מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשפה בסקילה (ר' יהודה, יבמ' ד.). — ובדברים לא של הלכה: למה לא נתפרשה שמותן של זקנים שלא יהא כל אחד ואחד אומ' הריני בא להקיש פלוני לאלדד ומידד הריני בא להקיש ר' פלוני לנדב ואביהו (תוספת' ר"ה ב [א] ג).  (כתוב) וישובו מתור הארץ וילכו ויבאו וכו' מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה (רשב"י, סוט' לה.)  מקיש עמידתו (של השמש בגבעון) לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים (ע"ז כה.).  כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו' הקיש מעשה מצרים למעשה כנעניים ומעשה כנעניים למעשה מצרים (ספרא, אחרי ט יג).  או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובה שבו (שם דבר' לח).  הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה וכו' מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום (ר' אלעזר, מד"ר בראש' כ).  העומד להתפלל אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות (שם שמות ט).  שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף וכו' לכך הקיש את והב בסופה לנחלי ארנון (שם במד' יט).  הואיל ואת מקישו (את שלמה לדוד) מכל צד מה אביו נמחל לו על כל עונותיו וכו' אף זה כיוצא בו (ריב"ל, שם שה"ש א). אמק הקב"ה את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני יי' ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש וכו' כשם ששמירת שבת לעולם כך מוראת מקדש לעולם (תנחומ' ויקר' ח, הוצ' בובר). — ובסהמ"א: ולא תוכל לתקן החשבונות האלה ולהקיש מנין דמי השדה ותבואתה או דמי השכירות אל השנים הנותרות ולהוציא קצב מנין זה ממנין זה אם לא תהיה בקי בחכמת החשבון ורגיל בה (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת, הקדמ' 2).  שהגופות הממירות את צורתן ואין בהן להוסיף על מדתן הן הגופות הפשוטות מכל אשר בארץ ואם אתה מקיש אותם אל גוף הרקיע תמצא ההפרש ביניהן (הוא, הגיון הנפש א:).

— הָפע', *הֻקַּשׁ,הוקש, מֻקָּשׁ, מוקש, הֻקְּשָׁה, הֻקְּשׁוּ, — הֻקַּשׁ לדבר, שהקישוהו להדבר, הָחלט שהוא שוה ודומה לו: בגדי קדש הם הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה (יומ' לב.).  (כתוב) מות ימות דמיו בו יהיה הוקשו מלוי ריבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי ריבית לא ניתנו להשבון (רבא, ב"מ סא:).  אמר קרא אלה תעשו ליי' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולן זה לזה (ר' יונה, שבוע' י.).  הוקשו כל העריות כולן   לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפני עצמה אף כל חייבין עליה בפני עצמה (הוא, כריתות ב:).  הוקשה כל התורה כולה (לענין קרבן) לעבודת כוכבים וכו' מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה (שם ג.).  מדבר שהוקש בשתי מדות ואתה נותן לן כח היפה שבשתיהן (ר"א, ל"ב מדות, מדה כא).  את קשתי נתתי בענן קישותי דבר שהוא מוקש לי (מד"ר בראש' לה). לפי שהחוסם והנחסם מוקשין זה לזה לפיכך למידין זה מזה (מדר' תנאים, דבר' כה ד).