1, ש"ז, מ"ר נְשִׂיאִים, — ענן המתנשא מהארץ, Wolke; nuage; cloud: לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נְשִׂאִים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרותיו (ירמ' י יג; גם שם נא יו). מעלה נְשִׂאִים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו (תהל' קלה ז). נְשִׂיאִים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה יד). — ובתלמ': הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה (ר' צדוק, קדוש' לב:). מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה נשיאים ועננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים (ר' יצחק, ספרי דבר' לח). — ובסהמ"א: וכמו שעולים בעשן הנשיאים מן הארץ ומעלים המים מן התהומות אל אויר הרקיע להמטיר על הארץ (ש' דונולו, חכמוני, פי' יצירה א סד::). — ואמר המשורר בשתי המשמ': במלים עצרו שרים לנגדו וכף שמו לנגדו הנשיאים ומאור זהרו האיר מאורים ומטל שעלו רוה נשיאים (חרוז' משותפ', הקדם ב ב, הוצ' ברודי). — ואמר המליץ: וידעו כי אחרי ברקיו נשיאים בגשמי שכל מלאים (תחכמוני ג).