*, נישואין, — שה"פ מן נשא במשמ' לקח, והוא ש"ז במ"ר למעשה הַלִּקּוּחִים בין איש ואשה עפ"י החק והמנהגים הקבועים, Hochzeit. Ehe; mariage; wedlock: כהן גדול לא ישא אלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנשואין (יבמ' ו ד). בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה (כתוב' א ד). לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לרשות הבעל לנישואין (שם ד ה). נתארמלה או נתגרשה בין מן הארוסין בין מן הנישואין גובה את הכל (שם ה א). ממעטין (בשעת בצֹרת) במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאילת שלום בין אדם לחבירו (תענ' א ז). אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר (ב"ב י ד). אם נישאת למי שאין לו אשה ובנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נשואי טעות (תוספת' יבמ' ח ד). קטנה שקדשה את עצמה או שהשיאה את עצמה בחיי אביה אין קידושיה קידושין ואין נישואיה נישואין (שם יג ב). וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנישואיה שנואה שנואה בנישואיה (רב פפא, יבמ' כג.).