*, ש"נ, מ"ר נְשׂוּאוֹת, — א) אשה שנִשאה לבעל: ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה (סוט' ב ה). ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות וב"ה אומרים ארוסות ונשואות (יבמ' יג א). נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה (סנה' סו:). אין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן (רב ספרא, יבמ' מב.). וכל שאר כל הנשים (שנתארמלו או שנתגרשו) לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות וכו' אחד נשואות ואחד ארוסות ר' יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו (שם ד י). שהיו מיבמים את הארוסות ופוטרים את הנשואות (קדוש' עה:).