נָשׂוּי

*, ת"ז, — בעל אשה: (האוחז באמתו ומשתין) אם היה נשוי מותר (רב נחמן, נדה יג.). — ובסהמ"א: ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו וכו' ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל (רמב"ם, איסורי ביאה כא כג).

חיפוש במילון: