נְתִינוּת

*, ש"נ, — א) סגולת הנתין, העבד: איזו היא (אלמנת) עיסה כל שאין בה לא משום נתינות ולא משום ממזרות (תוספת' קדוש' ה ב). שאין תלמוד לומר אטהר אתכם אלא אפילו מן הנתינות ואפילו מן הממזרות (ר' יוסי, שם ד). כל שאין בה לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות ולא שתוק עבדי מלכים ולא שתוק חלל (קדוש' יד:). — ב) סגולת מי שהוא נָתִין מדינה מהמדינות, שקבל עליו נְתִינוּת פלונית.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים