°, סיבוך, ש"ז, — שה"פ מן סִבֵּך: ומפרשין אותו (את הפעל נזז) לשון סיבוך כדבר שהוא מסתכסך או מסתבך (תשו' הגא' הרכבי, מט). שכל הסיבוך (של הריאה) יהיה בבשר שבין הצלעות וכו' משא"כ בשקצת הסיבוך הוא בעצם (ר"י קארו, כ"מ על הרמב"ם הלכ' שחיטה יא י). — ובהשאלה: כי אין תוכחת מי שנסתבך סבוך מעט במרי כתוכחת מי ששקד בו (רלב"ג, מלחמ' ה' ד ו). וכן לפעמים אין החולי מסוכן ויש לו רפואה וכו' ועכ"ז יקרא מסוכן לפי שהחולי נסתבך בגוף סבוך חזק (ר' אברהם סבע, צרור  המור, מצורע). והוא בונה חייץ פי' קיר אבנים בלא סיבוך עפר (ר"י בן מלכי צדק, שביעית ג ח).