* 1, ש"נ, מ"ר סיעוֹת, — חבורה, אספה, Schar Partei; compagnie, troupe; company: בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה פיסטון וירד מלאך והצילו (ר' פינחס, מד"ר בראש' מו, תיאוד'). כשהייתי רואה סיעה אחת (תנח', בהעלותך כ, בובר). — בכנ', סִיעָתוֹ, סייעתו, סִיעָתֵנוּ: ר' יהודה נשיאה בנו של ר"ג בר רבי הורה ולא הודו לו כל סיעתו ואמרי לה כל שעתו (ר' יוחנן, גיט עו:). אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל (רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, ברכ' יז:). כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו (סנה' כו.). וישמע אל תרהקה מלך כוש וגו' שטף שבנא הסוכן וסיעתו והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר יגיע מצרים וסחר וכוש וגו' (סדעו"ר כג). מלך כוש וסבאים אנשי מדה אלו חיילותיהן עליך יעבורו זה חזקיהו וסייעתו (מד"ר שה"ש, אתי מלבנון). ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבור דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה אמרו מוטב שנאכל סעודה ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלה באותה שעה (שם, קמתי אני לפתוח). — סִיעָה של בני אדם: סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו נהרוג את כלם יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל (תוספת' תרומ' ז כ). והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם (ר' אמי, כתוב' טו.). ראה סיעה של בני אדם עוברין ועדיו ביניהם (שבוע' לה.). כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחר' שלא להטריח אליהן שלא יהי' רואין ועומדים מלפני (מד"ר במד' טו). — ומ"ר: הנכנס לעיר ומצא סיעות של בני אדם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר (ירוש' דמאי ד ט). — סִיעוֹת חברים, סִיעוֹת עם הארץ: בבן עיר בסיעות חבירים בסיעות עם הארץ (רבי יונה, שם). — של כהנים, של נערים: סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כהן המילה כהן נשמטה במקור המודפס. גדול (ר' יוחנן, ירוש' כתוב' א ט). למלך שהיה עובר וסיעה של נערי' עומדי' וקלל אחד מהן את המלך וכו' (מד"ר במד' כ). — ובסהמ"א: ראשי הסדרים וראשי המדרשים והפרקים והסיומין והסיעות (ר' שמואל חפני, JQR. XVIII, 404). להקים החבורה ולנהגה כשורה שלא יהו נפרדים החבירים והתלמידים והסיעה קבץ והמדרש ריבץ (אחימעץ, סדר החכמים ב, ניבויאר 124). ויפארהו במכתביו ואגרותיו אל מקהלותיו ואל סיעותיו השותים בצמאה מדברותיו (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 24). — ואמר הפיטן: וקלל את עצמו וסיעתו עמו וגם ביזה לשמו לשומי לחוצה (גנזי שכט' ג, דודסון 234). תתעב מתי גנבים וסיעתם שוללים וחומסים כל עתם רחק מעשק והיה תם (תתעב, יוצ' ב שבוע'). ראובן משכן ביתו לזמן והתנה שאחר הזמן יהיה רשות לדור בו הוא וסיעתו וכו' ומפני התנאי רשאי להשכיר ולמשכן אפילו למי שיש לו סיעא גדולה מסיעתו (שו"ע חו"מ, שוכר שטז). ועמד הוא וסיעתו שפיתה אותם בדברים (תולדות ישו, כ"י תימני, הוצ' קראוס 120). והיה בלבי כאש בוערת לשמוע קול מבשר טוב מבית אדוני וסיעתו אף רוחי בקרבי יהגה אימה אחרי כי עברו הימים ואין קול ואין קשב (קובץ אגרות בוקסטורף א1). — ובמשמ' כתה, בעלי שטה אחת: אשר ראו דעת אפיקורוס היוני באמרו כי כל הדברים הם נופלים במקרה כי לא תראה בהם כונת מכוון וסיעתו נקראים בעלי ההנאה (ר"י א"ת, הכוזרי ה כ). ואמנם ן' סינא וגדולי הישמעאלים וסיעתם יחשבו כי השכלים הנבדלים המניעים הם עשרה (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 29). ולכן תאמר סיעת פיתאגורש שלא ימשך שכל הדברים הנמצאים בגופים השפלים ימצאו בעליונים (ר"י אברבנאל, שמים חדשים, עיון ב, יט:).