פ"י, שָׁפַךְ, שפכה1, שְׁפָכַתְהוּ, שָׁפֲַכְתָּ, שָׁפָכְתָּ, שָׁפַכְתְּ, שָׁפַכְתִּי, שָׁפְכוּ, שֹׁפֵךְ, שֹׁפְכוֹ, שֹׁפְכִים, שֹׁפֶכֶת, שֹׁפְכוֹת, שָׁפוּךְ, שְׁפוּכָה, שְׁפֹךְ, שְׁפָךְ, שְׁפוֹךְ, שְׁפָוךְ, שָׁפְכְּךָ, שְׁפֹךְ, שְׁפָךְ, שְׁפוֹךְ, שִׁפְכִי, שִׁפְכוּ, אֶשְפֹּךְ, אֶשְׁפּוֹךְ, אֶשְׁפְּכָה, תִּשְׁפֹּךְ, תִּשְׁפְּכֶנּוּ, תִּשְׁפְּכִי, יִשְׁפֹּךְ, יִשְׁפְּכֵם, תִּשְׁפְּכוּ, תִּשְׁפֹּכוּ, יִשְׁפְּכוּ, — א) הוריק נוזלים, עפר, אבנים וכד' מבית קבולם על פני הארץ וכיו"ב, ausschütten; épancher; to pour out: ולקחת ממימי היאר וְשָׁפַכְתָּ היבשה (שמות ד ט). ואת כל הדם תִּשְׁפֹּךְ אל יסוד המזבח (שם כט יב). ואת כל דם הפר יִשְׁפֹּךְ אל יסוד המזבח העלה (ויקר' ד ז). וְשָׁפַךְ את דמו וכסהו בעפר (שם יז יג). על הדרך תִּשְׁפְּכֶנּוּ כמים (דבר' יב יו ושם כד; שם יה כג). ואת המרק שְׁפוֹךְ (שופט' ו כ). ויתגדדו וכו' עד שְׁפָךְ דם עליהם (מ"א יח כח). כי דמה בתוכה וכו' לא שְׁפָכַתְהוּ על הארץ וגו' (יחזק' כד ז). הקורא למי הים וַיִּשְׁפְּכֵם על פני הארץ (עמו' ה ח; שם ט ו). — ושפך לפני האל, שפך נסך לאלילים: וישאבו מים וַיִּשְׁפְּכוּ לפני יי' ויצומו וגו' (ש"א ז ו). גם להם שָׁפַכְתָּ נסך העלית מנחה (ישע' נז ו). — ובתמונה, שפך אברי האדם מתוך גופו: וַיִּשְׁפֹּךְ מעיו ארצה (ש"ב כ י). יִשְׁפֹּךְ לארץ מררתי (איו' יו יג). — ובפרט שפך דם, במשמ' רצח, הרג, Blutvergiessen; verser le sang de; to shed blood: שֹׁפֵךְ דם האדם באדם דמו ישפך (בראש' ט ו). ויאמר אליהם ראובן אל תִּשְׁפְּכוּ דם (שם לז כב). דם יחשב לאיש ההום דם שָׁפָךְ (ויקר' יז ד). ולארץ לא יכפר לדם וכו' כי אם בדם שֹׁפְכוֹ (במד' לה לג). ידינו לא שָׁפְכוּ2 את הדם הזה (דבר' כא ז). וְלִשְׁפֹּךְ דם חנם (ש"א כה מא). והסירת דמי חנם אשר שָׁפַךְ יואב (מ"א ב לא). וימהרו לִשְׁפֹּךְ דם נקי (ישע' נט ז). ועל דם הנקי לִשְׁפּוֹךְ (ירמ' כב יז). ושפטתיך משפטי נאפות וְשֹׁפְכֹת דם (יחזק' יו לח). עיר שֹׁפֶכֶת דם בתוכה (שם כב ג). למען שְׁפָךְ דם (שם שם ו ושם ט ושם יב). ודם תִּשְׁפֹּכוּ (שם לג כה). על הדם אשר שָׁפְכוּ על הארץ (שם לו יח). נקמת דם עבדיך הַשָּׁפוּךְ (תהל' עט י). הַשֹּׁפְכִים בקרבה דם צדיקים (איכ' ד יג). דם לרב שָׁפַכְתָּ (דהי"א כב ח). ודמים שָׁפָכְתָּ (שם כח ג). — ובהשאלה, בצרופים שונים, שפך בוז, זעם, חמה על פ': וַיִּשְׁפֹּךְ עליו חמה אפו וגו' (ישע' מב כה). שְׁפֹךְ חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (ירמ' י כה, תהל' עט ו). עתה מקרוב אֶשְׁפּוֹךְ חמתי עליך (יחזק' ז ח). וְשָׁפַכְתִּי חמתי עליה בדם וגו' (שם יד יט). ואמר לִשְׁפֹּךְ חמתי עליהם (שם כ ח ושם יג ושם כא). ובזרוע נטויה ובחמה שְׁפוּכָה (שם שם לג ושם לד). וְשָׁפַכְתִּי עליך זעמי וגו' (שם כא לו). שְׁפָךְ עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם (תהל' סט כה). שֹׁפֵךְ בוז על נדיבים (תהל' קז מ, ועי' איוב יב כא). שָׁפַךְ חרון אפו (איכ' ד יא). — ושפך לבו, נפשו, שיחו3: וָאֶשְׁפֹּךְ את נפשי לפני יי' (ש"א א יה). אלה אזכרה וְאֶשְׁפְּכָה עלי נפשי (תהל' מב ה). שִׁפְכוּ לפניו לבבכם (שם סב ט). ולפני יי' יִשְׁפֹּךְ שיחו (שם קב א). שִׁפְכִי כמים לבך נכח פני יי' (איכ' ב יט). — ושפך רוח: אשר שָׁפַכְתִּי את רוחי על בית ישראל (יחזק' לט כט). והיה אחרי כן אֶשְׁפּוֹךְ את רוחי על כל בשר (יוא' ג א). וְשָׁפַכְתִּי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים (זכר' יב י). — ושפך רעה: וְשָׁפַכְתִּי עליהם את רעתם (ירמ' יד יו). — ושפך תזנותו: וַתִּשְׁפְּכִי את תזנותיך על כל עובר (יחזק' יו יה). וַיִּשְׁפְּכוּ את תזנותיך על כל עובר (יחזק' יו יה). וַיִּשְׁפְּכוּ תזנותם עליה (שם כג ח). — ב) ובלשון קצרה, שפך סוללה וכד', שפך עפר לשם סלילת סוללה, aufschütten; élever; to throw up: וַיִּשְׁפְּכוּ סֹללה אל העיר (ש"ב כ יה). ולא יִשְׁפֹּךְ עליה סללה (מ"ב יט לב; ישע' לז לג). ועי' סֹלְלָה. — ואמר ב"ס: במקום היין אל תשפך שיח ובלא מזמֹר מה תשפך שיח (ב"ס גני' לב ה). העיר אף ושפוך חמה (שם לו, ו). — ובתו"מ: והמעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים (שבת כג ה). ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת וכו' (ערוב' ח י). ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון וכו' (יומא ה ו). וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן (סוטה ט ו). השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו (ב"ק ג ב). אף הן מרבין שופכי דמים בישראל (רשב"ג, מכות א י). נטלה (את הערֵבה) לשופכה בית שמאי אומרים בכי יותן וכו' (מכשיר' ד ה). סילונות שבכרכין מחזיקין סאתים אף על פי נקובין שופכין לתוכן מים בשבת (ר"מ, תוספת' עירוב' ט יח). שפך זה את יינו והציל דובשו של חבירו וכו' (שם ב"ק י כה). שכל מי ששופך דם מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמות המלך (מכיל' יתרו מסכתא דבחדש ח). וכתב (לה ספר כריתות), לא השופך וכו' שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב (ירוש' שבת יב ד). מותר למלות (בשבת) שממלא ממחציתו ואסור לשפוך ששופך חוץ למחיצתו (ר' יוסי בי רבי בון, שם עירוב' ח ח). ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו וכו' והעובר על מים שפוכין ואפילו שפכתו אשתו בפניו (ר"ל, פסח' קיא.). לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם (יבמ' יב.). כרות שפכה כתיב מי שע"י כריתה שופך שלא ע"י כריתה אינו שופך אלא מקלח (שם עה:). כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים (ב"מ נח:). כל המוציא שכבת זרע לבטלה וכו' כאילו שופך דמים (נדה יג.). ויעתר יצחק וכו' ששפך תפלות בעותר4 (ר' יוחנן, מד"ר בראש' סג). ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל (מד"ר איכה, א"ב רביעית, כלה ה'). — *ושפך קתון על פני חברו: לעבד שבא למזוג כוסו לרבו ושפך לו קיתון על פניו (סוכה ב ט). מי שפך למי ת"ש דתניא שפך לו רבו קיתון על פניו וכו' (שם גמ' כט:). — *ושפך מים, הטיל מים: ר' יוחנן נפק מכנישתא ושפך מים וכו' (ירוש' ב"ב ב א). לא ישפוך5 אדם מים בצד כותלו של חבירו וכו' (ב"ב יט:). — ובסהמ"א, גם כפ"ע, כמו נפע': והאשדות, מקום שמי הגבעות שופכים (רש"י, יהושע י מ). עד נחל מצרים השופך לים הגדול (הוא, יחזק' מח כח). — ואמר הפיטן: אשפוך לפניך שיח תחנה (רסע"ג, אשפוך לפניך, סליח' למוסף יוה"כ, סדור רסע"ג, שי). תשפוך דמם ארצה להרוס (רגמ"ה, איה כל, סליח' ליום ד). שיחות לשפוך ותחנות ערבות (ר' שמעון אבן אבון, אפס מזיח, סליח' למנחה יו"כ).לבד אשפך את רנתי ואפיל את תחנתי (רשב"ג, שחר קמתי להודות, ביאליק רבניצקי, 96). קדושיך בידם, מענים עד שפך דם (אפרים מרגנשבורג, אלהי העברים, סליח' למוסף יו"כ). אליך לב ונפש נשפוך כמים (אליה בר שמעיה, אליך לב, סליח' יום ג' עשי"ת). באלו פנים נשפוך שיחים (בנימין בר זרח, איך נפתח פה, סליח' יום א'). טעה גזעו דמי אחיו בשפכו (הוא, הורית דרך תשובה, סליח' לצום גדליה). נטיו רגליו כמעט לולי שפך לב כמים (הוא, שם). אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה (אלה אזכרה, מוס' יו"כ). לכן שפכתי שיח פני בוחן לבות (אזכרה אלהים ואהמיה, סליח' ליום ה' עשי"ת ועוד). אשפוך לפניך מרר שיחתי (אנא אלהי תפלתי, סליח' לשחרית יו"כ). דון ידין שופך חלף בחלף (דוד בר' משלם, אלהים אל דמי, סליח' למוסף יו"כ). — ואמר המשורר: יחשב שֹׁפך מימי פניו בשאֹל הונו כשפֹך דמיו (רמב"ע, שמעו נגידי שיר, ברודי א, שו). לא אשפכה לפני אנוש נוכל את דם יקר פני ומי לחי (הוא, בראות אנשים, שם, שצא). — °ושפך נפש, כמו ערה נפשו, שפך דמו: אז נתמלאו יושבי גונדלי קנאה וימלוך לבם עליהם וישפכו את נפשם למות (יוסיפון, גינצבורג, י). ויתגר מלחמה גדולה ברומח וישפוך נפשות רבות לאין מספר (שם, רלב).

— נִפע', נִשְׁפַּךְ, נִשְׁפַּכְתִּי, הִשָּׁפֵךְ, יִשָּׁפֵךְ, — ששפכו אותו: שפך דם האדם באדם דמו יִשָּׁפֵךְ (בראש' ט ו). ודם זבחיך יִשָּׁפֵךְ על מזבח יי' אלהיך (דבר' יב כז). ולא יִשָּׁפֵךְ דם נקי בקרב ארצך (דבר' יט י). הנה המזבח נקרא וְנִשְׁפַּךְ הדשן אשר עליו (מ"א יג י). יען הִשָּׁפֵךְ6  נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך וגו' (יחזק' יו לו). כמים נִשְׁפַּכְתִּי והתפרדו כל עצמותי (תהל' כב יה). נִשְׁפַּךְ לארץ כבדי על שבר בת עמי (איכה ב יא). — ובתו"מ: יין של תרומה שנתגלה ישפך (תרומ' ח ד). וכן חבית של שמן שנשפכה וכו' (שם שם י). מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין (פסח' ב ח). נשפך הדם ימות (השעיר) המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם (יומא ו T). נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן (סוטה ג ג). אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים (סנה' ו ה). נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר (זבח' ג ב). הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה (כרית' ו א). כל התלוי לתרומה נשפך לחטאת (פרה יא ב). לא ישפכו פירותיו (ירוש' שביעי' ב ו). חבית של יין של תרומה שנטמאת בית שמאי אומרים תשפך חבל7 וכו' (פסח' כ:). על הארץ תשפכנו כמים וכו' כמים הנשפכין ולא כמים הניסכין וכו' (שם כב.). — *ונשפך כקיתון: ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו בקיתון (סוטה מב.). ריאה שנשפכה כקיתון כשרה (חול' מז:). — ובסהמ"א: ותהי המלחמה הזאת על ירדן ירחו ונשפכו שם נפשות עד אין מספר (יוסיפון, גינצבורג, רה). — ואמר הפיטן: גול יגלה לפניך ישפך ויִזלֵף וכו' דמי ענייך הנשפכים כשגרי אלף (דוד בר' משלם, אלהים אל דמי, סליח' למוסף יו"כ).

— פֻע', שֻׁפַּךְ, שפכה8, — כמו נִפע': ולארץ לא יכפר בדם אשר שֻׁפַּךְ בה וגו' (במד' לה לג). וְשֻׁפַּךְ דמם כעפר (צפנ' א יז). — ושפכו אשורי אדם9, מעדו, כשלו:ואני כמעט נטוי (קרי: נטיו) רגלי כאין שפכה10 (קרי: שֻׁפְּכוּ) אשרי (תה' עג ב). — ובתו"מ *משֻׁפך, במשמ' משֻׁפך עפר, מקום מדרון: אל שפך הדשן וכו' רבי אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך (ספרא ויקר', דבורא דחובא פרק ה; יומא סח: וזבח' קו.). — ואמר הפיטן: כל על דבר מועט נהרגו ושפך דמן (אלה אזכרה, מוסף יו"כ). — ואמר המשורר: ואם אוכל להתאפק ודודי כמים שפכה עלי חמתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, דיואן, הברמן ב, 24). פתחה לשורר עלי פרוד ועת חננה קולה כקט שפכו בבכי כבדוה (ר"י הלוי, בעלת כשפים, זמורה ג, 341).

— הִתפ', הִשְׁתַּפַּךְ, הִשְׁתַּפֵּךְ, תִּשְׁתַּפֵּךְ, תִּשְׁתַּפֵּכְנָה, — כמו נִפע': תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אבני קדש בראש כל חוצות (איכ' ד א). — ובהשאלה, השתפכה נשפו של אדם: ועתה עלי תִּשְׁתַּפֵּךְ נפשי יאחזוני ימי עֹני (איוב ל יו). בְּהִשְׁתַּפֵּךְ חנפשם אל חיק אמֹתם (איכה ב יב). — ובתו"מ: כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכו' ללמוד דבר שלא היה בתורה (רשב"ג, תנחומא צו ז). והמציץ ביופיו (של האל) מיד נשתפך כקיתון (היכלות רבתי ח, ביהמ"ד ילינק ג, 89). — ובסהמ"א: שיהא מקומו מדרון, שיהא דשנו משתפך (רש"י, יומא סח: וזבח' קו.). ומתחנן בדמעה נתכת ונפש משתפכת (ר"י עקנין, פי' אבות ב יז, 82). — ואמר הפיטן: לך תכף ותפרש כף למול סף ותתהפך ותשתפך כגעתה (רשב"ג, לך נפשי, ביאליק-רבניצקי ב, 110). אבחר לנפשי להשתפך במקום אשר רוח אלהים שפוכה על בחוריך (ר"י הלוי, ציון הלא תשאלי, קינות לת"ב).  — ואמר המשורר: אבל (היין) עינו מאדם כעלמים וכו' כמראה אש ומשתפך כמים (ר"ש הנגיד, התדע, דיואן, הברמן ג, 13).

— פִע', °שִׁפֵּךְ, — כמו קל: מה ת"ל מאת בני חת והלא של עפרון היתה וממנו קנאה אלא הם נתעסקו לברר מקחו ונעשים לו מליצים ועדים לפיכך שיפך עליהם כמה דיו ושיבר במה קולמוסין לכתוב בני חת עשרה פעמים (שכל טוב, בראש' כג כ)11.