1, ש"ז, גרגרי הענבים הצומחים אחרי שפרחה הגפן: התאנה חנטה פגיה והגפנים סְמָדַר נתנו ריח (שה"ש ב יג). אחזו לנו שעלים שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סְמָדַר (שם יה). נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הַסְּמָדַר הנצו הרמונים (שם ז יג). — ובתלמ': העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר מותרין בערלה וברבעי ובנזיר ואסורים באשרה רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי (ערל' א ז). בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר (גיט' ג ח). פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר2 או יכול אני מוציא את ענקוקלות והבוסר ת"ל פריו פריו (ריה"ג, ספרא קדוש', פרש' ג). המבכיר3 כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה יפה היתה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן (ב"ק נח:). אכלה סמדר רבי יהושע אומר רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר (שם נט.). אבל אכלה סמדר פגים או בוסר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר (שם). מעשה בא' שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים (מנח' טו:). —  ובסהמ"א: סמדר פתח וריח נתנו גפנים זמיר הגוע לעם לבם מענים (גנזי שכט' ג, דודסון 28). סמדר לעולם פתח הנראה כציץ המפתח אשר על מצח אהרן (מנחם בן סרוק, אגר', ספ' תשו' תלמידי מנחם ודונש XXIV). סמדר בגפנים כפגה בתאנים והמה ראשונים בראשית בכורים (תשו' דונש 88). ואין עמי לבד שותה בלב טוב עלי נצת סמדר לח ושקד (ר"ש הנגיד, ידידי קום). לקח נא משרוקיו הסמדר ועוד תאכל ענבים מנטעים ועוד תשתה עסיס רמון ותשכב במטות שן ומקלעת פקעים (הוא, דבריך בתוך לבי נטועים). והנצה גנת סמדר יוצאי ירך יעקב שבעים נפש (ראב"ע, אספרה בעד). — ובכנ': רמוניה הנצו וסמדרה פתחה נכונו שדיה ושערה צמחה (אתי מלבנון, יוצ' שה"ג). פרחי גפנה אכלה האש פתוחי סמדרי מהרו להתבאש (אני הכרם, אילת השחר יום ו, נג.). —  ומ"ר סמי': רבך סעדיה בא מיפיפיה אל ארץ דשא אכזריה להטות שוגים ולחבל סמדרי פוריה כזאת עשה בן צרעה (יפת בן רב עלי הלוי, לקו"ק לפינסקר נספח' 23). הן יחתף עצו עץ החיים טרם אחזה בסנסיניו ועד לא הנצו סמדרי שנותיו עודנו באבו יקטף (שלמה אוליירו, אגר' אילת אהב', ו.). —  מיץ סְמָדַר: ולכן אמאטו לוסיטאנו נתן לחולה שהקיא מרה ירוקה מפיו ונתעלף בתחילת הקדחת לחם במיץ סמדר (ר"י צהלון, אוצה"ח, חקירה יג, טו::).