°, סיפוק, ש"ז, — שה"פ מן ג. סִפֵּק, ובהשאלה, זמורה של גפן שנמתחה מהגפן שלה ונקשרה לגפן אחרת והרכבה בה: ספקה בחבל או בגמי תחת הסיפוק מותר (כלא' ו ט). סיפוק הגפנים וסיפוק על גבי סיפוק אע"פ שהבריכן1 בארץ מותר (ערל' א ה). מספקו בחוט ובכוש פי' האזוב הקצר קושרו עם חוט בכוש כדי שיגיע למים שמו סיפוק (ערוך ערך ספק). שהבריך הסיפוק הזה בארץ וטמנו בעפר (ר"ש, ערל' א ה). ואם זה הסיפוק עשאו כדי שיהלך עליו החדש אף תחת הסיפוק אסור (ר"י בן מלכי צדק, כלא' ו ט). ועל אותו סיפוק החדש סיפק יותר וכו' והסיפוק השני והסיפוק השלישי חי מן הסיפוק הסמוך לזקנה (הוא, ערל' א ה). — ומ"ר סִפּוּקִים, סיפוקין: והכל מותר לא שנא הסיפוק הקרוב לה ולא שנא הסיפוקין הרחוקין ממנה (שם).