*, סיפוק, ש"ז, מ"ר סִפּוּקִים, סיפוקין, שה"פ מן ב. סִפֵּק, — די, היכלת להמציא צרכיו ופרנסתו של פלוני  Genüge, Versorgung; suffisance, provision; sufficiency, supply,  ואמר בן סירא: בני אם על שלחן גדול ישבתה אל תפתח עליו גרנך, אל תאמר ספוק עליו זכור כי רעה עין רעה (ב"ס גני' לא יב-יג). — ובמדר' : אמר לה (אברהם לשרה) מצרים זו ישיבתה יפה נלך לשם מפני שיש בה סיפוק הרבה לחם ובשר (תנחו' לך לך ה). סִפּוּק ביד פלוני, יכלת וכֹח לעשות דבר: אמר לו ישמעאל אני חביב ממך למה שהיה סיפוק בידי למחות ולא מחיתי (מד"ר בראש' נה). — ואמר המליץ: אמר אדוני המספא יקר מאד ולא יכולתי לכלכלה אמר התחשוב כי נשאר ספוקה בידך (ר"י זבארה, שעשוע', דודסון 75). — *ומ"ר במשמ' שמושים וצרכי הגוף: בכל יום ויום היה (ר"ע) מביא חבילה של עצים חציה היה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה וכו' אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישון בהם (אדר"נ ו). [וזיז] היה יוצא ממנו והיו עליו תאנים ענבים ורימונים וכל מיני מגדים כולן וזיז אחד הסמוך לו וכו' היה (לו) [עליו] אכילה ושתייה ומזונות וכל מיני סיפוקין כולן (סדא"ר (כב) כ). — ובסהמ"א: ואין לי סיפוק במה לזון ולהתפרנס ומעשה ידי אינן מגיעין לכלום (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 62). קרוב אצלי שנקח הרוה במקום המצוה הנסתרה שהיא הכונה והיא הסבה והטעם ולפיכך ראוי שתקרא רוה לפי שיש בה הסיפוק ונקח הצמאה במקום המצוה המעשית לפי שבעצמה אין לה סיפוק (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים קעח.). ואמר החכם המצליחים מאד מבני אדם מי שנתן להם הספוק מהדברים ועושים פעלים הטובים (רש"ט פלקירא, המבקש יח). — ואמר הפיטן: ספוק נפל למשכב לרפאות שברו ואם יתהלך בחוץ לתת שבתו עברת דלקה ושלוח בעירה והרג בערמה ונמצא במחתרת (את שם, מוסף א שבוע'). אמץ דר חזקים אבאר לפי ספוקים בתוך קהל ועד שומרי חקים (רשב"י הבבלי, אמץ דר, יוצ' שבת ג אחה"פ). — ובמשמ' פרנסה: טבחה שהכין הקב"ה וערך וסדר סיפוק לכל יצוריו עד שלא נוצרו (גנזי שכט' א, גינצבורג 82). דאמר רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא שיוכל לעמוד בסיפוקן ואם מעכבת עליו לא הכל ממנה (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 88). שאלת החכם חצי חכמה ופיוס בני אדם חצי השכל וסדר ההוצאה חצי הספוק (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג 1). ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו (שם 19). וכאשר יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה ויאמר עד מתי תתעלם מחשוב בצידתך ועניני בית מועדך יאמר לו עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי (הוא, חו"ה, הבטחון ה). אך מה שרצו הקהל למעט סיפוקו נ"ל שאין בכחם שהרי נשבעו לו שלא ידחוהו (פתחי תשובה, שו"ע חו"מ, שכירות פועלים שפג). — די סִפּוּק: עד אם כלו הרי אם משמש בלשון אשר אם כלו די ספוקן שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן (רש"י, בראש' כד יט). והמותר מתחלק לג' חלקים די הספוק והרבוי והקצור ודי הספוק הוא מה שאי אפשר לאדם לעמוד בלעדיו בתקנת גופו והנהגת עניניו וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). והחלק השלשי מן המותר הוא הקצור והוא שלא יגיע האדם אל גדר די הספוק במאכל ובמשתה ובמלבוש וכו' (שם). וכאשר נחקור על די הספוק להגיע מן העולם אל המזון נמצאנו מצווה בו כמ"ש בראש' היצירה וכו' (שם). שכל שמרגיל עצמו באכילה ושתיה די הספוק הרי הוא מבריא את גופו ומחיה את נפשו (דרך ישרה, שער הפרנסה ס:). — ובמשמ' הסתפקות: ספוק ברושים ואלגומים מתוכנים ערעורים כשדים ויניעו ראש שכנים  (גנזי שכט' ג, דודסון 63). כי הצדיק מסתפק במעט שיש לו ואין לך ברכת ה' גדולה מהסיפוק (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי י יב). הסיפוק בממון חצי ההוצאה (שם יג כג). הסדר עם הסיפוק טוב לאדם מן הרוב עם הפיזור (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופים ב יה). בענין הספוק אם בעבודת אל תכל ימיך תהיה פאר על ראש בני עמך (הוא, תחכמ' נ). ומצאנו לו ע"ה מדת הסיפוק באמרו אם מחוט ועד שרוך נעל (רש"ט פלקירא, המעלות א, 30). הספוק הוא הנהגת המחיה בלי יתרונות (ראב"ח, מאזני צדק לאלגזלי 108). והסבל הזה אם הוא על תלאה נקרא סבל ואם הוא בעת מלחמה יקרא גבורה וכו' ואם הוא במותרות המחיה יקרא ספוק (שם 144). וכשבא לאויר העולם בא מלאך וכו' ראיה שהימים שאדם בהם מצומצם ומשוער בענייני הספוק או בלי שישית לו שום עסק מעסקים הזמניים (צרי היגון 29). ולא ישאו להם רק אשה אחת וכל חייתם יכלכלו בספוק האפשרי (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, פרס לג:). — ובמשמ' סבלנות: והמלך הוא מוכיח האומות ומלמדם כמו שאדון הבית מוכיח אנשי ביתו ומלמדם כמו מלמד התינוקות והקטנים וכמו שכל אחד מאלו מוכיח מקצת מה שיוכיחהו במתון ולאט ובספוק (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה 69).