מְסָרֵף
1, ש"ז, — כמו מְשָׂרֵף: והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו ונשאו דודו וּמְסָרְפוֹ2 להוציא עצמים מן הבית (עמו' ו ט-י).
1 [נשמט ממקומו בכרך ו.]
2 [בהרבה כ"י ומשׂרפו. ופרוש השם מוטל בספק. רש"י פרש קרובו ואוהבו המציל את עצמותיו מן השריפה, ע"כ. ורד"ק מביא בשם אביו: אוהבו הבא לשרוף בשר המת קרובו בעבור הריח ולהוציא עצמות מן הבית, ע"כ, כלומ' קרוב השורף את המת בזמן המגפה כשבני אדם אחרים מפחדים לטפל במת, וכן דעת רב החדשים. וריב"ג אומר: פרשו בו אוהבו ונאמר אחי אמי, וכן מביא רד"ק בפרושו ובשרשיו. ומזה בא השמוש בלשון הקראים משרף אחי האם, משרפת אחות האם, עי' משׂרף.]