עֵדֻת, ש"נ, מ"ר עֵדְוֹת, — כמו ב. עֵדָה, לוחות הָעֵדוּת: ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת הָעֵדֻת לחת אבן כתבים באצבע אלהים (שמות לא יה; גם שם לב יה; שם נד כט). — ובלי לוחות: ונתת אל הארן את הָעֵדֻת אשר אתן אליך (שמות יה יו; גם שם כא; שם לא ז; שם מ כ). — ארון הָעֵדוּת, שבו היו מֻנחים שני לוחות הָעֵדוּת: ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון הָעֵדֻת (שם כה כב; גם שם כו לג-לד; שם לו כו; שם לט לה; שם מ ג; שם ה; שם כא). ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן הָעֵדֻת (במד' ד' ה; גם שם ז פט). צוה את הכהנים נשאי ארון הָעֵדוּת ויעלו מן הירדן (יהוש' ד יו). — ובלי ארון: ויניחהו אהרן (את המן) לפני הָעֵדֻת למשמרת (שמות יו לד; גם שם כז כא; שם ל ו; שם לו). ונתן את הקטרת על האש לפני יי וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הָעֵדוּת ולא ימות (ויקר' יו יג). והנחתם (את מטות השבטים) באהל מועד לפני הָעֵדוּת אשר הועד לכם שמה (במד' יז יט; שם כה). — מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, המשכן שבו עמד ארון העדות: אלה פקודי המשכן משכן הָעֵדֻת אשר פקד על פי משה (שמות לח כא). ואתה הפקד את הלוים על משכן הָעֵדֻת ועל כל כליו ועל כל אשר לו (במד' א נ; שם נג; שם י יא). — אֹהֶל הָעֵדוּת, כמו משכן הָעֵדוּת: וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל הָעֵדֻת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר (במד' ט יה; שם יז כב-כג; שם יח ב). ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלם את משאת משה עבד יי' והקהל לישראל לאהל הָעֵדוּת (דהי"ב כד ו). — פָּרֹכֶת הָעֵדוּת, שהיתה פרושה לפני ארון הָעֵדוּת: מחוץ לפרכת הָעֵדֻת באהל מועד יערוך אתו (את נר התמיד) אהרן ובניו מערב עד בקר לפני יי' תמיד (ויקר' כד ג) . — ובמשמ' תורה: תורת יי תמימה משיבת נפש עֵדוּת יי' נאמנה מחכימת פתי (תהל' יו ח; גם שם עח ה; שםפא ו; שם קיט פח; שם קכב ד). — ויוצא (יהיודע הכהן) את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת הָעֵדוּת1 וימלכו אתו וימשחהו ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מ"ב יא יב). — שם נגינה מהנגינות שנגנו בהם מזמורי תהלים, שושן, שושנים עֵדוּת: למנצח על שושן עֵדוּת2 מכתם לדוד ללמד (תהל' ס א). למנצח אל ששנים עֵדוּת3 לאסף מזמור (שם פ א). — ומ"ר עֵדְוֹת: לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו וְעֵדְוֹתָיו ככתוב בתורת משה (מ"א ב ג) . וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עֵדְוֹתָיו אשר העיד בם (מ"ב יז יה). ויעמד המלך על העמוד ויכרת את הברית לפני יי ללכת אחר יי' ולשמר מצותיו ואת עֵדְוֹתָיו ואת חקתיו בכל לב ובכל נפש (שם כג ג). ולא שמעתם בקול יי' ובתורתו ובחקתיו וּבְעֵדְוֹתָיו לא הלכתם (ירמ' מד כג) . ולא הקשיבו אל מצותיך וּלְעֵדְוֹתָיךָ אשר העידת בהם (נחמ' ט לד). בדרך עֵדְוֹתֶיךָ ששתי כעל כל הון (תהל' קיט יד; גם שם לא; שם לו; שם צט; שם קיא; שם קכט; שם קמד; שם קנז).