ב. עֲזוּבָה
ש"נ, מעמד דבר עָזוּב, שאין שם אדם, שאין אדם מצוא בו וכדומ' Verlassenheit; abandon; desertion: עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה ורחק יי' את האדם ורבה הָעֲזוּבָה בקרב הארץ (ישע' ו יא-יב).
ש"נ, מעמד דבר עָזוּב, שאין שם אדם, שאין אדם מצוא בו וכדומ' Verlassenheit; abandon; desertion: עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה ורחק יי' את האדם ורבה הָעֲזוּבָה בקרב הארץ (ישע' ו יא-יב).