ש"נ, כנ' עֱזוּזוֹ, —  כמו עֹז: וישפך עליו חמה אפו וֶעֱזוּז מלחמה (ישע' מב כה). הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה וֶעֱזוּז נוראותיך יאמרו וגדלותך אספרנה (תהל' קמה ה-ו). לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יי' וֶעֱזוּזוֹ ונפלאותיו אשר עשה (שם עח ד). —  ואמר בן סירא: ויחרו בו זרים ויקנאו בו במדבר אנשי דתן ואבירם ועדת קרח בעזוז אפם (ב"ס גני' מה יח). — ואמר הפיטן: כי קהלך עסה בכל צרה ודריסה גם בך לא חסה ובעזוז הדליל עמוסה בתוך אבן מעמסה (זכור את, יוצ' שבת זכור). מוליך לימין משה זרוע עזו בוקע מים להראות עזוזו גער פרעה בחמת רוגזו וגאל בשמחה גנת אגוזו (ר' יוסף אלברדאני, גנזי שכטר ג, דודסון 95). עזוזך וחלו פחדו וגם חולחלו צירים אחזום וחלו (שם 126). בעזוז נפש אותם ענה או לך מנו לילות עמל לבב כבד להם מנה (ר' יוסף בן סהל, איכה יועם, דוקעס 102). —  ומ"ר °עֱזוּזוֹת: ותן כבוד למצרים והקל פעמיך ואל תרדף עזוזות בחוצות עברה בם השכינה לבקש דם ברית על המזוזות (ר"י הלוי, ראה ערים, הרכבי ב).