*, ש"ז, מ"ר עִטּוּשִׁים, שה"פ מן עִטֵּשׁ, — הִתְעַטֵּשׁ: ששה דברים סימן יפה לחולה אלו הן עטוש זיעה שלשול קרי ושינה וחלום (ברכ' נז:). — ובסהמ"א: מיד כל שעה שבא לה העיטוש היתה עומדת ברגליה ומרחבת בין עיניה כאשר אמר לה וסובלת עצמה וסוגרת את פיה מעט ונפסק ממנה העיטוש כלל (אלפא ביתא דבן סירא). כדי להבדיל אותו מקול השעול והעטוש והדומה להם מהקולות שאינם בהסכמה כקולות הבהמות (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 24). גם יאמינו כי הנשים חמות מן האנשים ושהעטוש גבול החולי (ר"י הישראלי, מוסר הרופאים 6). כל בעלי הנזלים יקבלו הזק בתחלת התחדשם בעטוש (פרק' משה ט, כה::). העטוש הוא תנועה חיובית מן מן המוח לדחות הליחה (נרבוני, אורח חיים ו א, כ"י ביה"מ שכטר). ומהם (ממקרי הגוף) מושג לנשמע בכח כעיטוש ופיהוק יציאה לרוח וקיאים וטעמים בפי איש חמוצים (שלמה רופא ברגניש, חרוזי אבן סינא). ואולם העטושים אם נמנה אותם בסוג הנה הוא הרפואה אשר תושם בנחירים להריק מותר הראש (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). העטוש היא תנועה מיוחדת מן המוח לדחות ליחה או חמרים אחרים בעזר מן האויר הנשאף (קאנון ג ה ב ז). ולפעמים ידקדקו או יזילו המימיות אל הכיס וינקבו מן הכיס הצפאק מעט מעט והוא הנהגה טובה מועילה וזה בעטוש ובכל מה שימשוך המימיות למטה וראוי אז שתזהר מבקיעה פן יקרה מן העטוש בקיעה (שם יד ד יב). העטוש תנועה מסגלת מן המוח לדחות חלאים רעים מתקבצים במוח (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). העיטוש יהיה מן הראש כאשר נתחמם המוח ונרטב המקום הפנוי מן הראש וירד האויר אשר בו ונשמע קולו כי עברו ויציאתו יהיה ממקום צר (יעקב בן יוסף אבן זבארה, פרקי אבוקרט ז לט, כ"י ביה"מ שכטר). וממין הנחש העטוש אצל ההמון כמו שאמרנו כמה פעמים נתעטש שתים או שלושה וקוראים העטוש נחש הראש (ר"א בדרשי, חותם תכנית יט ב). — עִטּוּשׁ של מָטָה, נפיחה: עשה לו הטחור הוא מעי השרשור הנדבק בחור התחתון להוציא הגלל והדומן והצואה והרוח של עטוש שלו הנולד מן הקרבים ומן המעים (ר' שבתי דונולו, תחכמוני, פי' ספ' יציר' א, סג.). ובבקע' צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו (רש"י, ברכ' סב.). אמר לו למה נבראו עיטושים אמ' לו אלולי עטושים היה אדם נתרז בבגדיו וכשידע אדם שעטושים באים עליו ילך ויעשה צרכיו שלא יבא לידי בושה וישב בבגדים מטונפים (אלפא ביתא דבן סירא). כשראתה שלושה פעמים בעטושין או שלשת פעמים בפיהוקין (רשב"א, תורת הבית, בית הנשים ג). ומדרכי ע"כ הצניעות הוא ג"כ שלא ילכו שני בני אדם לבית הכסא אחד שלא יראה האחד פירועו של חברו או ישמע עיטושו (הלבוש או"ח ג ב). ולא יעטש בתפלתו עטוש מלמטה  בא לו עטוש ואינו יכול לעמוד על עצמו או שנאנס ונתעטש וכו' (שם). ורפואה המביאה לידי עִטּוּשׁ, כמו מְעַטֵשׁ: וראוי כשיקרה למעוברת קושי הלידה שתכנס במי' נתבשלו בהם חולבה וכו' ויעשו לה עטוש בלבונ' ותלך בנחת במקום מורד ומדרון (ר"מ אלדבי, ש"א, ה, עד::). עטוש שנסה אותו גאלינוס וכו' ויריח אותו החולה וישם אותו וכו' (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). ויעשה עטוש באלגכדבא וכו' השחוק אותו ויעטש בהם (שם). ויעשה מיני העטוש שקדמו למעלה ויעשה עטוש בשמן גרד או בשמן באבונג ויצוק אל האוזן על צד הכאב (שם).