°, ש"נ, — שה"פ מן א. עָטַף, — כמו ב. עִטּוּף: כי יעטוף עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמונה עשרה (רש"י, ע"ז ז:). ולהחליף בגדים בלבוש שק ואפר ולבכות עד עטיפת רוח (מספרות הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכטר ב, גנצבורג 486). הבטיח הנביא שהתפלה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך (רבנו בחיי, שמות, ז:). וקראה עטיפה לפי שהוולדות ההם חלושים מלשון נפשם בהם תתעטף (ר"י אברבנאל, בראש' ל).