ש"נ, עָיִן, עִיְנָה, סמ' עֵין, מ"ר עֲיָנוֹת, -נֹת, סמ' עֵינוֹת, -נֹת, — פתיחה בקרקע שמשם נֹבעים ויוצאים מים חיים מבטן האדמה, Quelle; source; spring: וימצאנה מלאך יי' על עֵין המים במדבר על הָעַיִן בדרך שור (בראש' יו ז). הנה אנכי נצב על עֵין המים (שם כד יג). ותרד הָעַיְנָה ותמלא כדה ותעל (שם יו). וירץ לבן אל האיש החוצה אל הָעַיִן (שם כט). ותרד הָעַיְנָה ותשאב (שם מה). בן פורת יוסף עלי עָיִן (שם מט כב). ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עֵינוֹת מים (שמות יה כז). וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לָעָיִן (במד' לד יא). ארץ נחלי מים עֲיָנוֹת ותהמת יצאים בבקעה ובהר (דבר' ח ז).ישראל חנים בָּעַיִן1 אשר ביזרעל (ש"א כט א).באמצו שחקים ממעל בעזוז עֵינוֹת תהום (משלי ח כח). ויועץ (חזקיהו) עם שריו וגבריו לסתום את מימי הָעֲיָנוֹת אשר מחוץ לעיר (דהי"ב לב ג). — עֵין יעקב, תאר לישראל: וישכן ישראל בטח בדד עֵין יעקב2 אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל (דבר' לג כח). ובתו"מ: מעשה בתנוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה (ר' יוסי, כתוב' א י). למה זה דומה וכו' לעובר את העין וחוזרת וצוללת (ירוש' שם א ב). כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו (רבקה) כיון שראו אותה המים מיד עלו (מד"ר בראש' ס). — ובסהמ"א: שלחה קציריה עד ים ואל נהר ויונקות אל עינם (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 73).