פ"ע, עָלְתָה, עָלָתָה, *עָלָת1, עָלִיתָ, עָלִית, עָלִיתִי, עָלוּ, עֲלִיתֶם, עָלִינוּ, עֹלֶה, עוֹלֶה, עֹלִים, עוֹלִים, עֹלָה, עוֹלָה, עֹלֹת, עֹלוֹת, עָלֹה, עֲלוֹת, עֲלֹת, עֲלֹתִי, עֲלֹתְךָ, עֲלֹתוֹ, עֲלוֹתוֹ, עֲלֹתָהּ, עֲלוֹתָהּ, עֲלוֹתָם, עֲלֵה, עַלִי, עֲלוּ, אֶעֱלֶה, אַעַל, תַּעֲלֶה, תַּעֲלִי, יַעֲלֶה, יַעַל, יָעַל, יַעֲלֶנָה, תַּעֲלֶה, תַּעַל, תָּעַל, נַעֲלֶה, נַעַל, תַּעֲלוּ, יַעֲלוּ, תַּעֲלֶינָה, תַּעֲלֶנָה, — הלך מלמטה למעלה, טִפס, aufsteigen, hinaufstigen; monter, remonter; s`éléver; to go up; ascend, climb,

— א) עלה פלוני מן ארץ שפלה, מן מקם נמוך: וַיַּעַל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה (בראש' יג א). ויאמר יי' אל יהושע לאמר צוה את הכהנים נשאי ארון העדות וְיַעֲלוּ מן הירדן (יהושע ד יה-יו). מי זאת עֹלָה מן המדבר בתימרות עשן (שה"ש ג ו).  ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עֹלִים מן הארץ (ש"א כח יג). ויהי ארחי לכתם וַיַּעֲלוּ מהבאר (ש"ב יז כא). והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת וְהָעוֹלֶה מתוך הפחת ילכד בפח (ישע' כד יח).  — ובמשנה: שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות וכו' (רבי יהודה, שקל' ב ד). פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג (יומ' ג ד). עדת קרח אינה עתידה לעלות (סנה' י ג). יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין וכו' (ע"ז א ג). — המקום שעלה אליו, ביחס הפעול: וַיַּעַל משם באר שבע (בראש' כו כג). ויאמר אלהים אל יעקב קום עֲלֵה בית אל ושב שם (שם לה א). וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עֲלוּ זה בנגב וַעֲלִיתֶם את ההר (במד' יג יז). לא בשמים הוא לאמר מי יַעֲלֶה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה (דבר' ל יב). פחז כמים אל תותר כי עָלִיתָ משכבי אביך אז חללת יצועי עָלָה (בראש' מט ד). ולכן כה אמר יי' המטה אשר עָלִיתָ שם לא תרד ממנה (מ"ב א ד). ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים וַיַּעַל בית יי' (שם יט יד). כי מעלה הלחות בבכי יַעֲלֶה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו (ירמ' מח ה).  כגבורים ירוצון (הארבה) כאנשי מלחמה יַעֲלוּ חומה ואיש בדרכיו ילכון (יוא' ב ז). ובעז עָלָה השער וישב שם (רות ד א). — ועם מלת או אות היחס: ויאמר משה אל יי' לא יוכל העם לַעֲלֹת אל הר סיני וכו' (שמות יט כג). כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת וְעָלִיתָ אל המקום אשר יבחר יי' אלהיך בו (דבר' יז ח). והלכו עמים רבים ואמרו לכו וְנַעֲלֶה  אל הר יי' אל בית אלהי יעקב (ישע' ב ג). ויקח דוד מידה את אשר הביאה לו ולה אמר עֲלִי לשלום לביתך (ש"א כה לה). וַיַּעֲלוּ עד נחל אשכול ויראו את הארץ (במד' לב ט).  ויהי אחרי כן וישאל דוד ביי' לאמר הַאֶעֱלֶה באחת ערי יהודה (ש"ב ב א). מי  יַעֲלֶה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו (תהל' כד ג). והמה טרם ישכבון והיא עָלְתָה עליהם על הגג (יהוש' ב ח). אֶעֱלֶה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד). — ואמר בן סירא: בעלותו על מזבח הוד ויהדר עזרת מקדש (ב"ס גני' נ יא). — ובתלמו': הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים (פסח' ח ג). מעשה בבריא אחד שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת ארשב"ג וכו' (גיט' ו ו). ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולים לגגות התאים (מדו' ד ה). העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב וכו' (סוכ' ב ג). כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים (סנה' קיא.). — ובסהמ"א עלה לתורה: אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה וכו' (שו"ע או"ח רפב ה). — ועם ב־: לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה (ביצ' ה ב). — עָלָה דרך: ויפנו וַיַּעֲלוּ דרך הבשן (במד' כא לג). וַיַּעַל גדעון דרך השכוני באהלים מקדם לנבח ויגבהה (שפט' ח יא). וראיתם אם דרך גבולו יַעֲלֶה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת (ש"א ו ט). — ובמשנה: כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל (זבח' ו ג). — עָלָה בדבר: ויחלם (יעקב) והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עֹלִים וירדים בו (בראש' כח יב). ולא תַעֲלֶה במעלת על מזבחי (שמות כ כג) במקור נדפס 'כ כו'. ויבא אל שער אשר פניו דרך הקדימה וַיַּעַל במעלתו (יחזק' מ ו). — ובמשנה: בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכו' מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חברו ונפל ונשברה רגלו (יומ' ב א-ב). עלה בכבש ופנה לשמאלו (סוכ' ד ט). החלו (הכהנים) עולים במעלות האולם וכו' (תמי' ו א) היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה (מכו' ב א). 

— ב) עָלָה אל, על, לקראת פלוני: ויהי כי עָלִינוּ אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני (בראש' מד כד). עֲלוּ אלי ועזרני ונכה את גבעון (יהוש' י ד). וַיַּעֲלוּ אליה (אל דבורה) בני ישראל למשפט (שפט' ד ה). וינחם יהודה וַיַּעַל על גזזי צאנו (בראש' לח יב). ויאסר יוסף מרכבתו וַיַּעַל לקראת ישראל אביו גשנה (שם מו כט). ומלאכים שלח (גדעון) באשר ובזבלון ובנפתלי וַיַּעֲלוּ לקראתם (שפט' ו לה). ומלאך יי' דבר אל אליה התשבי קום עֲלֵה לקראת מלאכי מלך שמרון ודבר אלהם וכו' (מ"ב א ג). — ואל יי': ומשה עָלָה אל האלהים ויקרא אליו יי' מן ההר לאמר (שמות יט ג). ויאמר יי' אל משה עֲלֵה אלי ההרה והיה שם (שם כד יב). — ולמלחמה: ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל ביי' לאמר מי יַעֲלֶה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שפט' א א). וַיַּעֲלוּ סרני פשלתים אל ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מני פלשתים (ש"א ז ז). וישמעו בני ישראל (כי שבטי עבר הירדן בנו מזבח) ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה לַעֲלוֹת עליהם לצבא (יהוש' כב יב). ויאמר איש יהודה למה עֲלִיתֶם עלינו ויאמרו (הפלשתים) לאסור את שמשון עָלִינוּ (שפט' יה י). ואם כה יאמרו עֲלוּ עלינו וְעָלִינוּ כי נתנם יי' בידנו (ש"א יד י). ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו מלך יהודה עָלָה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה (ישע' ז א). רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שודד מואב עָלָה בך שחת מבצריך (ירמ' מח יח). — וְעָלָה אחרי פלוני: וַיַּעֲלוּ אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על הכלים (ש"א כה יג). וַעֲלִיתֶם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלך תחתי (מ"א א לה). — ומעל פלוני: ויכל לדבר אתו וַיַּעַל אלהים מעל אברהם (בראש' יז כב). ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמוד לפני יי' האלהים הקדוש הזה ואל מי יַעֲלֶה מעלינו (ש"א ו כ). וַיַּעַל כבוד יי' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר (יחזק' יא כג). — ומהלחם על פלוני: לך הפרה את  בריתך את בעשא מלך ישראל וְיַעֲלֶה מעלי (מ"א יה יט). ויקח יהואש מלך יהודה את כל הקדשים וכו' ואת כל הזהב הנמצא באצרות בית יי' ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם וַיַּעַל מעל ירושלם (מ"ב יב יט). דרש נא בעדנו את יי' כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו אולי יעשה יי' אותנו ככל נפלאתיו וְיַעֲלֶה מעלינו (ירמ' כא ב).

— ג) והנושא בעלי חיים: והנה מן היאור עֹלֹת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר (בראש' מא ב). ושרץ היאר צפרדעים וְעָלוּ ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך (שמות ז כח). ויהי בערב וַתַּעַל השלו ותכס את המחנה (שם יו יג). לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יַעֲלֶנָּה (ישע' לה ט). עָלָה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקומו (ירמ' ד ז). כי גוי עָלָה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו (יוא' א ו). בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יַעֲלוּ בעד החלונים יבאו כגנב (שם ב ט). שניך כעדר הקצובות שֶׁעָלוּ מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם (שה"ש ד ב). — ובמשנה: כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו (שבת יח ב). עלתה (הבהמה) לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס (ב"מ ז י). — זכר על הנקבה: ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים הָעֹלִים על הצאן עקדים נקדים וברדים (בראש' לא י). — ובמשנה: עלה עליה (על הפרה האדומה) זכר פסולה (פרה ב ד). 

— ד) וצמחים: ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עָלְתָה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים (בראש' מ י). ויחלם (פרעה) שנית והנה שבע שבלים עֹלוֹת בקנה אחד בריאות וטבות (שם מא ה). גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יַעֲלֶה בה כל עשב (דבר' כט כב). ואשיתהו (את הכרם) בתה לא יזמר ולא יעדר וְעָלָה שמיר ושית (ישע' א ו). תחת הנעצוץ יַעֲלֶה ברוש ותחת הסרפד יַעֲלֶה הדס והיה ליי' לשם לאות עולם (שם נה יג). ועל הנחל יַעֲלֶה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו (יחזק' מז יב). ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יַעֲלֶה על מזבחותם (הוש' י ח). וימן יי' אלהים קיקיון וַיַּעַל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו (יונ' ד ו). והנה עָלָה כלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה (משלי כד לא). חוח עָלָה ביד שכור ומשל בפי כסילים (שם כו ט). ובהשאלה קֶרֶן: ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עֹלָה באחרנה (דני' ח ג). — ובמשנה: עלתה2 חזזית על רובו (של אתרוג) נטלה פטמתו וכו' פסול עלתה2 חזזית על מיעוטו וכו' כשר (סוכ' ג ו). עלו בו (בבית כנסת שחרב) עשבי' לא יתלוש מפני עגמת נפש (מגי' ג ג). תבואה שעלו בה ספיחי אסטיס וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכו' אין מחייבין אותו לנכש (כלא' ב ה). הנוטע ברשות הרבים וכו' והעולה מאליו חייב בערלה (ערלה א ב). הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו הרי זה לא קנה קרקע וכו' הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע וכו' (ב"ב ה ד). מרביצין שדה בערב שביעית כדי שתעלה ירקות בשביעית (תוספת' שביע' ב א). — ובהשאלה: הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב שלא מחמת המכה פטור (ב"ק ח א). משלו משל למה הדבר דומה לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה רופא כופתו ומחתך ברגלו כדי לראותו (שם שקל' א ו). כהן שעלתה לו יבלת במתניו חבירו חותכה לו בשיניו במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור (שם עירוב' יא כ). איזהו סימניה רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד (נדה ה ח). מעשה ביוסף בן פכסס שעלת גומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה וכו' (ספרא אמור פרש' א). — עָלָה ונעשה שלם, נתחברו שבריו והיו לאחד: אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף (שביע' ד ו). וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף (שבת כג ה). 

— ה) ודברים שונים, אד וענן: ואד יַעֲלֶה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראש' ב ו). ויהי בשביעית ויאמר הנה עב קטנה ככף איש עֹלָה מים (מ"א יח מד). הנה כעננים יַעֲלֶה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו (ירמ' ד יג). — שׁחר: וכמו השחר עָלָה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר וכו' (בראש' יט יה). עי' שחר. — ובמשנה: מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר (ברכ' א א). — לבָנה: שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השרפה (יומ' ג ב). — קיטור ועשן: והנה עָלָה קיטור הארץ כקיטור הכבשן (בראש' יט כח). וַיַּעַל עשנו (של הר סיני) כעשן הכבשן (שמות יט יח). — אש ולהב: וישלח מלאך יי' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות וַתַּעַל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות (שפט' ו כא). ויהי בַעֲלוֹת הלהב מעל המזבח השמימה וַיַּעַל מלאך יי' המזבח (שם יג כ). — טל: וַתַּעַל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס (שמות יו יד). — ובמשנה: ירד לתוכו טל רבי אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים פוסלים (פרה ט ה). — באר ומים: אז ישיר ישראל את השירה הזאת עֲלִי באר ענו לה (במד' כא יז). מה זה כיאר יַעֲלֶה כנהרות יתגעשו מימיו מצרים כיאור יַעֲלֶה וכנהרות יתגעשו מים (ירמ' מו ז-ח). הנה מים עֹלִים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה  (שם מז ב). — ובמשנה: המוריד בהמה לשתות המים העולים בפיה בכי יותן (מכשי' ג ח). המים העולין בספינה ובעקל ובמשוטות אינן בכי יותן (שם ה ז). — באש: וחלליהם ישלכו ופגריהם יַעֲלֶה באשם ונמסו הרים מדמם (ישע' לד ג). וְעָלָה באשו (של הארבה) ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות (יוא' ב כ). — קטרת: ועתר ענן הקטרת עֹלֶה (יחזק' ח יא). — °עָלְתָה השמועה, הבעיה: וששאלת הא דקאמר ראבה בר חנניה משמא דרב אין אומרין אהבה רבה אילא אהבת עולם ועלתה השמועה בכך (אוצ' הגא' א א, לוין 29). עשר תקנות תיקן עזרה וכו' ותיקן טבילה לבעלי קרואים ועלת השמועה וחזרו רבנן לפלפל בה (גיאוניקה ב, גינצבורג 249). בעיות דר' ירמיה הם ופשוטות הן ועלו כולן בתיקו (ר"ח, ב"מ כא:). — בגד: את חקתי תשמרו וכו' ובגד כלאים שעטנז לא יַעֲלֶה עליך (ויקר' יט יט). והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יַעֲלֶה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה (יחזק' מד יז). — ובמשנה:  אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן וכו' אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו (נדר' ז ג). היה טעון צמר והוצד אמר קונם צמר עולה עלי אסור לטעון ומותר ללבוש (תוספת' שם ד ד). — מורה: הנך הרה וילדת בן ומורה לא יַעֲלֶה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן (שפט' יג ה). ומורה לא יַעֲלֶה על ראשו (ש"א א יא). — עָלָה עֹל, עי' עֹל. — גורל: והקריב אהרן את השעיר אשר עָלָה עליו הגורל ליי' ועשהו חטאת (ויקר' יו ט). — בשר: וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עָלָה ויקרם עליהם עור מלמעלה (יחזק' לז ח). — מספר: ולא עָלָה המספר במספר דברי הימים למלך דויד (דהי"א כז כד). — קרבן: ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לַעֲלוֹת המנחה ואין קול ואין ענה ואין קשב (מ"א יח כט). — כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יַעֲלוּ על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישע' ס ז). — ובמשנה: המזבח מקדש את הראוי לו ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד שנאמר וכו' מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד אף כל דבר שהוא ראוי לאישים אם עלה לא ירד וכו' (זבח' ט א). כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וכלן שעלו חיים לראש המזבח ירדו עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד וכו' ואלו אם עלו ירדו (שם ד-ה). — ארֻכה: הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם כי מדוע לא עָלְתָה ארכת בת עמי (ירמ' ח כב). ועי'  ארכה. — ובהשאלה, נגינה עולה: ראשון אזלה לעולם עולה וכו' ששית היא שישלא פעם יורדת ופעם עולה (דה"ט 17). — ומחשבה אודות דבר, על לב, על רוח, על דעת, במחשבה: ויאמר יהואש אל הכהנים וכו' כל כסף אשר יַעֲלֶה על לב איש להביא בית יי' (מ"ב יב ה). כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תַעֲלֶינָה על לב (ישע' סה יז). זכרו מרחוק את יי' וירושלם תַּעֲלֶה על לבבכם (ירמ' נא נ). ביום ההוא יַעֲלוּ דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזק' לח י). — ואמר בן סירא: בעת שלחן אל תרבה דברים ואם עלה על לבך דבר (ב"ס גני' לב יב). — ובתו"מ, גם עָלָת: וכי עלת על לב שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידו (תוספת' ב"ק ט ז). וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם (בשם ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ב א). — וְהָעֹלָה על רוחכם היו לא תהיה (יחזק' כ לב). — ובתלמו': וכי עלת על דעתך שאת נותן לי עד שלא יתבעוהו (מדר' תנאים, הופמן כב ב). דכתיב ובא ויצא ופשט את בגדי הבד שאין תלמוד לומר אשר לבש וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש (ירוש' יומ' ז ב). עי' דעת. — אבל הקב"ה אינו כן אלא את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ הארץ שעלת במחשבה (מד"ר בראש' א, תיאוד'). עי' מחשבה. — וכן *עָלָה לפני יי': כך עלתה לפניו (פדר"א נ). — חֵמה ואף: והיה אם תַּעֲלֶה חמת המלך ואמר לך וכו' (ש"ב יא כ). ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וכו' עד עֲלוֹת חמת יי' בעמו (דהי"ב לב יו). — ואמר המשורר: עולם דומה אל גוף גבר אך אברהם רוח אפו ישקוט כל עת יהיה רוצה ומאד ירגז בעלות אפו (רמב"ע, התרשיש א לג-לד). — ורוח: אם רוח המושל תַּעֲלֶה עליך מקומך אל תנח (קהל' י ד). — שַועה וכדומ': ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וַתַּעַל שועתם אל האלהים (שמות ב כג). והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים וַתַּעַל שועת העיר השמים (ש"א ה יב). —  יען התרגזך אלי ושאננך עָלָה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך (מ"ב יט כח). קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עָלְתָה רעתם לפני (יונ' א ב). והגבול עָלָה מן העמק אל ההר: וְעָלָה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הערבה וְעָלָה הגבול אבן בחן בן ראובן (יהוש' יה ו). ויהי להם הגבול לפאת צפונה מן הירדן וְעָלָה הגבול אל כתף יריחו מצפון וְעָלָה בהר ימה (שם יח יב). עי' ירד. — *כרם: כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד (מ"ש ה ב). — והפֵרות לירושלים: וחכ"א יעלו הפירות (של דמאי) ויאכלו בירושלים (דמאי א ב). מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים (מ"ש ג ד). — קדרה: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שאם תעלה אין שפתותיה נוגעות בארובה וכו' (אהל' י ו). — טומאה: טומאה תחתיה בתוכה או על גבה טומאה בוקע ועולה בוקעת ויורדת (שם). —  שטרות: כל השטרות העולים בערכאות של נכרים אף על פי שחותמיהם נכרים כשרים (גיט' א ה). 

— ו) במשמ' היה מעֻלה, עדיף: הגר אשר בקרבך יַעֲלֶה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה (דבר' כח מג). רבות בנות עשו חיל ואת עָלִית על כלנה (משלי לא כח). ובסהמ"א: אלא בודאי עלו אהדדי בדמים (רגמ"ה, ב"ב ז). שטר שכתוב בו שחייב פלוני לפלוני כך גרושי"ש לזמן פלוני בין יעלו בין ירדו (מהרי"ט, שו"ת ב, מ:). — ואמר המשורר: יעלה יפת קול מה יפו דבריך עלית עלי כל בחכמת שעריך (ראב"ע יעלה יפת).

— ז) עלה המאכל, היה טוב לבריאות: שנות לב טוב תחת מטעמים ומאכלו יעלה עליו (ב"ס גני' ל כה).  — ובמדר': האוכל אוכלין שאינם עולים על גופו עובר משום ג' לאוין (ר' עקיבא, אדר"נ כו).

— ח) *עָלָה המנין, היה המנין בסך הכל: וכן מררי מונה אותם מבן חדש ועולה מניינן ו אלף ומאתים (מד"ר במד' ה). אין לך בכל השבטים פחות במנין כמנשה שלא עלה מניינם אלא ל"ב אלף ור' (שם). — ובסהמ"א: וכשתצרפם עולה חשבונם מאתים ואחד ככר ואחד עשר מנה (רגמ"ה, בכור' ה.). כל אלו המספרים כל מה שהוא ממעלה אחת יחד הכל ומה שיעלה יותר מעשרה או עשרה כתבהו אחר המעלה ההיא ויעלה המחובר מ"ה אלפים ופ"ה (ראב"ע, ספר המספר א). דאפילו לא נשתתפו אלא היה לכל אחד מעותיו בביתו היה עולה לו זה הריוח או ההפסד (טוחו"מ שותפין קעו). 

— ט) *עָלָה דבר במדה, לחשבון, למנין וכדומ', נמנה ונכלל בתוך המדה, החשבון והמנין: כל שהוא בתוך בית רובע עולה במדת בית רובע אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע (כלא' ב י). לא היה כלה עורב עולה מן המדה אלא ארבע אמות היה מעקה (רבי יהודה, מדו' ד ו). בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולין להם מן החשבון (מגיל' ג ו). ואם גלח (מי שנזר שתי נזירות) יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין (נזי' ג ב). אין עולין (הקטנים) למנין ואין עומדין על הדוכן (ערכ' ב ו). היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אינה עולה לו מן המנין (שם ט א). וגיזבר הולך וקורא ונותן לו מן המטבע העולה לו לפי חשבון (תוספת' שקל' ב יג). בית השלחים שלהם ובהמת אחרים בית השלחין שלהן קודמת לבהמת אחרים וכולן עולין לחשבון באחרונה (שם ב"מ יא לז). שכל נבוכדנצר דכתיב בירמיה חי היה ברם הכא מת היה ואינו עולה להם מן החשבון אית מן תניי תני עולה להם מן החשבון (ירוש' מגיל' ג ז). היה הוא חולה או שהיתה היא חולה וכו' אין עולין להן מן המינין (תוספת' יבמ' ח ד). ישיבתו בחוצה לארץ אינה עולה לו מן המיניין (ריש לקיש, מד"ר בראש' מה, תיאוד'). הרגל עולה לאבל למנין שלשים ואין עולה לו למנין שבעה (שמח' ז). — והפעל סתם, במשמ' נחשב: שבת (לענין קבורה) עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין ואינן עולין (מו"ק ג ה). רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם וכו' וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבו' ד יג). — ואמר המשורר: כי עזר לא בזמנו עלה כרפואה אחרי מות החלה (יל"ג, משלי יהודה א יט). — ואם אות היחס ל־, במשמ' נמנה הדבר לפלוני, נחשב לו, יצא בו ידי חובתו: נמצאו או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלין ואין עולין לשנה הבאה (שקל' ב א). גלח (הנזיר) על המזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו וכו' רבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו אבל שאר זבחים עלו לו (נזי' ו י). כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (זבח' א א). הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר או שנקמצה עלתה לבעלים וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים וכו' (מנח' ג ג). הביא צפורים ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו (כרית' ב ג). הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית (תוספת' שביע' ב ג). מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אד בניסן עלתה לו שנה (ר"ה ב.). שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים ומלאכתו נעשית על ידי אחרים וכו' (תוספת' מו"ק ב יג). הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו (ספרי במד' לח). פתחה עיניה ביותר או עצמה ביותר לא עלתה לה טבילה (ר' יוחנן, נדה סז.). א"ר הונא נר שיש לה שתי פיות עולה לב' בני אדם אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי וכו' ואפילו לאחד נמי אינה עולה (שבת כג:). דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן (ערוב' מ.).

— י) *ועָלָה  לפלוני, קרה לו, באה עליו צרה וכדומ': אמרו לו תלמידיו (לנחום איש גמזו) רבי וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך (תענ' כא.). אמרו הראיתם נעמי שיצאה מארץ לחו"ל מה עלתה לה (ילק' רות א). באותה שעה כיון ששמעתי את קול החזק הזה נרתעתי ונדממתי ונפלתי לאחורי עד שבא הרפיאל הדריאל הדרניאל אשר נתן בי רוח ונשמה והעמידני ואמר לי ידידי מה עלתה לך (סדר רע"ג א, יג.). 

— יא) *עָלָה ביד פלוני, בא אל ידו, בפרט מקצת מהרבה: תרם ועלה בידו אחד מששים תרומה ואינו צריך לתרום וכו' עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום (תרומ' ד ג). מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלה בידם אלא רגלו וכו' (יבמ' טז ד). דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש ועלה של כסף ב"ש אומרים הקדש וב"ה אומרים אינו הקדש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי הקדש ועלתה של שמן ב"ש אומרים הקדש וב"ה אינו הקדש (נזיר ה ב). קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (מנח' א ב). נתכוון לתרום אחד מעשרה ועלה בידו מעשרים משלשים ומארבעים וכו' תרומתו תרומה (תוספת' תרומ' ה ה). מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר וכו' המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר (איסי בן יהודה, נזיר כג.). —  ובמשמ' בא הדבר ליד פלוני, השיגו, הצליח בדבר: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן (אביי, ברכ' לה:). בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה (מד"ר בראש' ב א). — ובספר יצירה: וכיון שצפה א"א ע"ה והביט וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ועלתה בידו אז נגלה עליו אדון כל (ספר יצירה ו). — וכמו משמ' י) בא עליו: דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד (ירוש' שבת ו ט). ובלי בידו במשמ' זו, הצליח, היה מתאים וטוב: בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה (ר' יוחנן, פסח' מט.). — °ובמשמ' הצליח, יכול לעשות: ויוליכוהו אל מקום כלו אורה אין חושך ואין צלמות וכו' מה שאין הלשון עולה לספר (רש"ט פלקירא, המבקש כב). 

— יב) *עלה באחד וחמשים, באחד ומאה, באחד ומאתים, נסתלק ויצא ממנו: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה ר' אליעזר אומר אם יש בקפוי מאה סאה תעלה באחד ומאה ר' יהושע אומר לא תעלה וכו' ואם כן למה אמרו תרומה עולה באחת ומאה בשאינו ידוע וכו' לא שהתרומה עולה בחמשים ואחד אלא שהיו שם מאה ושני חצאים (תרומ' ד יא-יג). תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תדלק הפת נתערבה באחרות תעלה באחד ומאתים (ערל' ג ה). — והפעל סתם: סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין ר' אליעזר אומר תירום ותשרף שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה וחכ"א תעלה ותאכל נקודים או קליות (תרומ' ה ב). 

— נִפע', נַעֲלָה, נַעֲלֵיתָ, הֵעָלוֹת, הֵעָלוּ, יֵעָלֶה, תֵּעָלוּ, — א) כמו קל, נַעֲלָה הענן: וּבְהֵעָלוֹת הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם ואם לא יֵעָלֶה הענן ולא יסעו עד יום הֵעָלוֹתוֹ (שמות מ לו-לז). ולפי הֵעָלוֹת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל (במד' ט יז). ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר וְנַעֲלָה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה וְנַעֲלָה  הענן ונסעו או יומים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו וּבְהֵעָלֹתוֹ יסעו (שם כא-כב). — וכבוד יי': וכבוד אלהי ישראל נַעֲלָה מעל הכרוב אשר היה עליו (יחזק' ט ג). — ובמשמ' עָלָה והלך לו, נסתלק: דבר אל העדה לאמר הֵעָלוּ מסביב למשכן קרח דתן ואבירם וכו' וַיֵּעָלוּ וכו' (במד' יו כד-כז). ויאמר יואב חי יי' כי לולא דברת כי אז מהבקר נַעֲלָה העם איש מאחרי אחיו (ש"ב ב כז). וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם וַיֵּעָלוּ מעל ירושלם (ירמ' לז ה). והיה בְּהֵעָלוֹת חיל הכשדים מעל ירושלם מפני חיל פרעה ויצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימן (שם יא). — ובינ' נק' *נַעֲלָת: בעון שפיכות דמים שכינה נעלת ובית המקדש מיטמא (תוספת' יוה"כ א יב). 

— ב) התרומם, היה גבוה, עליון, erhaben sein; être exalté; to be exalted: לאלהים מגני ארץ מאד נַעֲלָה (תהל'  מז י). כי אתה יי' עליון על כל הארץ מאד נַעֲלֵיתָ על כל אלהים (שם צז ט). — °ורגיל כתאר של כבוד נַעֲלֶה, מְעֻלֶּה, גבוה ועליון: בחודש ניסן תל"ד קנה האלוף כהר"ר ליזר ויינהיי' בן הנעלה כמר מאיר אופנהיי' שלי"ט המקום בב"ה דנשים (פנקס ההקדש של ק"ק וורמייסא, קכח: מק"נ ט, 11, הערה 2). — ג) שהעלה אותו: יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים וַתֵּעֲלוּ3 על שפת לשון ודבת עם (יחזק' לו ג). הכל העלה ששבצר עם הֵעָלוֹת הגולה מבבל לירושלם (עזר' א יא). 

— הִפע', הֶעֱלָה, הֵעֲלָה, הֶעֶלְךָ, הֶעֱלָנוּ, וְהַעַלְתָה, הֶעֳלָתַם, הֶעֱלִיתָ, וְהַעֲלִיתָ, הֶעֱלֵיתָ, הֶעֱלִיתָנוּ, הֶעֱלִית, הֶעֱלֵיתִי, וְהַעֲלֵיתִי, הֶעֱלֵיתִיךָ, וְהַעֲלִיתִיךָ, וְהַעֲלִיתִיהוּ, וְהַעֲלִיתִים, הֶעֱלוּ, הֶעֱלוּךָ, הַעֲלִתֶם, הַעֲלִיתֶם, הֶעֱלִיתֻנוּ, מַעֲלֶה, מַעֲלֵה, מַעַלְךָ, מַעֲלֵם, מַעֲלָה, מַעֲלַת, מַעֲלִים, מַעֲלֵי, הַעֲלוֹת, הַעֲלֹתְךָ, הַעֲלֹתוֹ, הַעֲלוֹתָם, הַעַל, הַעֲלֵהוּ, הַעֲלִי, הַעֲלוּ, אַעֲלֶה, וָאַעַל, אַעַלְךָ, תַּעֲלֶה, וַתַּעַל, תַּעֲלֵנִי, תַּעֲלֵנוּ, תַּעֲלֶנָּה, יַעֲלֶה, וַיַּעַל, וַיָּעַל, יַעֲלֵנִי, יַעֲלֵהוּ, יַעֲלֵם, וַתַּעַל, תַּעֲלֵהוּ, תַּעֲלוּ, יַעֲלוּ, יַעֲלֻהוּ, יַעֲלוּהוּ, — עשה שיַעֲלֶה, aufbringen; élever, faire monter; to bring up — א) הביא את פלוני מן מקום נמוך: ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו וַיַּעֲלוּ את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף (בראש' לז כח). ויאמר (העם אל משה) למה זה הֶעֱלִיתָנוּ ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא (שמות יז ג). זה משה האיש אשר הֶעֱלָנוּ ממצרים לא ידענו מה היה לו (שם לב א). חי יי' אשר הֶעֱלָה את בני ישראל מארץ צפון וכו' (ירמ' יו יה). הנה אני פתח את קברותיכם וְהַעֲלֵיתִי אתכם מקברותיכם עמי (יחזק' לז יב). לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם וַתַּעַל משחת חיי יי' אלהי (יונ' ב ז). יי' הֶעֱלִיתָ מן שאול נפשי (תהל' ל ד). — ובתלמו': פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נעניתי לו בראשי (ר"ג, יבמ' קכא.). מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו לר' חנינא בן דוסא וכו' אמר לה בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו (שם קכא:). — הֶעֱלָה שליח צבור מן התֵבה, מנעוהו מלהתפלל לפני הצבור: עמד שמואל הקטן ותקנה (ברכת הצדוקים) לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו (ברכ' כט.). טעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו (רב יהודא אמר רב, שם). — והמקום שמַעֲלִים אליו ביחס הפעול: קח את אהרן ואת אלעזר בנו וְהַעַל אתם הר ההר (במד' כ כה). ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם וַיַּעֲלֵהוּ במות בעל (שם כב מא). והיא (רחב) הֶעֱלָתַם הגגה ותטמנם בפשתי העץ (יהוש' ב ו). ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת וכו' וַיַּעֲלוּ אתם עמק עכור (שם ז כד). ויהי בְּהַעֲלוֹת יי' את אליהו בסערה השמים וכו' (מ"ב ב א). נבנה עמכם כי בכם נדרוש לאלהיכם ולא אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור הַמַּעֲלֶה אתנו פה (עזר' ד ב). — ועם אל, ל־: תני לי את בנך ויקחהו מחיקה וַיַּעֲלֵהוּ אל העליה (מ"א יז יט). ויתן ידו וַיַּעֲלֵהוּ אליו אל4 המרכבה (מ"ב י יה). ואת בת פרעה הֶעֱלָה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה לה (דהי"ב ח יא). — ובתו"מ: מסרוהו זקני בית דין (את הכהן הגדול) לזקני כהונה והעלוהו לעלית בית אבטינס (יומ' א ה). הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין (כתוב' יג יא). היו מעלין אותה (אתה סוטה) לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה (סוט' א ד). וכשבא אל אמו אמרה לו היכן היית בני אמר לה נטלני אבא והעלני הרים והורדני גבעות והעלני להר אחד (מד"ר קהל' א). — והֶעֱלָה לכהונה: רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר רבי אליעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד וכו' (כתוב' ב ח). — ובתפלה: יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו (תכנת שבת, מוסף לשבת). — ועם עַל: ויצא אליו בן הדד וַיַּעֲלֵהוּ על המרכבה (מ"א כ לג). ויתחזק (יחזקיהו) ויבן את כל החומה הפרוצה וַיַּעַל על המגדלות5 (דהי"ב לב ה). — מֵעַל: וָאַעֲלֶה את שרי יהודה מעל לחומה (נחמ' יב לא). — ב) עשה שיַעֲלֶה פלוני אל פלוני, לפלוני: וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמר הַעֲלוּ אותו במטה אלי להמתו (ש"א יט יה). ויתפשו את המלך וַיַּעֲלוּ אתו אל מלך בבל רבלתה (מ"ב כה ו). קסומי נא לי באוב וְהַעֲלִי לי את אשר אמר אליך (ש"א כח ח). — ועל פלוני, נגד פלוני להלחם בו: הנה אנכי מעיר וּמַעֲלֶה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון (ירמ' נ ט). וְהֶעֱלוּ עליך קהל ורגמו אותך באבן (יחזק' יו מ) הנני עליך צור וְהַעֲלֵיתִי עליך גוים רבים כְּהַעֲלוֹת הים לגליו (שם כו ג). וַיַּעַל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם (דהי"ב לו יז). — ג) הֶעֱלָה מן העולם, מן החיים: אמר אלי אל תַּעֲלֵנִי בחצי ימי (תהל' קב כה). — ד) הֶעֱלָה מס, למס: וַיַּעַל  המלך שלמה מס מכל ישראל (מ"א ה כז). וַיַּעֲלֵם שלמה למס עבד עד היום הזה (שם ט כא). הֶעֱלָה בעלי חיים: נטה את ידך במטך על הנהרת על היארים ועל האגמים וְהַעַל את הצפרדעים על ארץ מצרים (שמות ח א). הַעֲלוּ סוס כילק סמר (ירמ' נא כז). וַתַּעַל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף (יחזק' יט ג). כלה בחכה הֵעֲלָה6 יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו (חבק' א יה). — ובתלמו': בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו (חלה ד יא). העלה (את הבהמה) לראשי צוקין ונפלה ומתה אינה אונס (ב"מ ז י). מה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמ' כלום מה שאירש מאבא היום מכור לך ומה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין (תוספת' ב"מ ד י). — הֶעֱלָה זכר על בהמה: עלה עליה (על פרה אדומה) זכר פסולה רבי יהודה אומר אם העלהו פסולה ואם מעצמו כשרה (פרה ב ד). — עשה שיַעֲלֶה דבר, גֵרה: כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מַעֲלַת גרה בבהמה אתה תאכלו (ויקר' יא ג). עי' גרה. — נֵר: ועשית את נרתיה שבעה וְהֶעֱלָה את נרתיה והאיר על עבר פניה (שמות כה לז). עי' נר. — פקד יפקד אלהים אתכם וְהַעֲלִתֶם את עצמתי מזה (בראש' נ כה). — והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הרב לְהַעֲלוֹתָם משאת העשן מן העיר (שפט' כ לח). — וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה לְהַעֲלוֹת משם את ארון האלהים (ש"ב ו ב). — נשיאים: מַעֲלֶה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה (תהל' קלה ז). — והמקום שמַעֲלִים אליו ביחס הפעול: ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תַעֲלֶה אתם ירושלם (דהי"ב ב יה). — ועם אל: ויסעם (את דלתות שער העיר) עם הבריח וישם על כתפיו וַיַּעֲלֵם אל ראש ההר (שפט' יו ג). ויקהל דויד את כל ישראל אל ירושלם לְהַעֲלוֹת את ארון יי' אל מקומו אשר הכין לו (דהי"א יה ג). — ולפלוני, אל פלוני: וַיַּעֲלוּ לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים (שפט' יו ח). ומעיל קטן תעשה לו אמו וְהַעַלְתָה לו מימים ימימה (ש"א ב יט). רדו הַעֲלוּ אתו (את ארון יי') אליכם (שם ו כא). וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ולא הֶעֱלָה מנחה למלך אשור כשנה בשנה (מ"ב יז ד). — ועם עַל: גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה יַעְלֵם יי' עליך עד השמדך (דבר' כח סא). וַיַּעֲלוּ עפר על ראשם (יהוש' ז ו). עי' עפר. בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים הַמַּעֲלֶה עדי זהב על לבושכם (ש"ב א כד). ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב יַעֲלֶה על הצנה האחת (מ"א י יו). כי אַעֲלֶה ארכה לך וממכותיך ארפאך (ירמ' ל יז). עי' ארכה. ונתתי עליכם גידים וְהַעֲלֵתִי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור (יחזק' לז ו). והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה וְהַעֲלֵיתִי על כל מתנים שק (עמו' ח י). — ובתלמוד': המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה (חול' ח ג). שכר את החמר ואת הקדר להביא פריפין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן (ב"מ ו א). המעלה מן הפקעת לחברתה מן הסליל לחברו וכו' (נגע' יא ט). צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור העלתו כל שהוא מן המים טמא (מכשיר' ד ו). כיצד מעלין את הבכורים כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד וכו' (בכור' ג ב). לא יאמר אדם לחבירו העל לי פירות הללו לירושלם לחלק אלא אומ' לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלם (תוספת' שביע' ו כג). לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה הלך והעלה לו א"ל עירבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העליתה (שבת לא.). מביא אדם את אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים להעלותן לראש הדימוס (תוספת' ב"מ יא ה). ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד (ר"ה ב ג). צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו (פרה יד ב). שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה7 לפני עשבים (ב"מ ט ד). וכן תלתן שהעלית מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש (ירוש' כלא' ב ו). — ובסהמ"א: האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן בין שהעלת צמחים בין שלא העלת חוששין לה שמא ניקבה (רמב"ם, שחיט' ז ה). — השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טהורים הראש והזקן עד שלא העלו שער (נגע' ז א). מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת את התפיר' טהורה (כלים יג ה). מעלין אזנים בשבת8 (רבה בר זוטרא א"ר חנינא, ע"ז כח:). פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל שיעור בשר כראוי כדי להעלות ארוכה וכו' (כלים א ה). זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ (חול' קכה.). מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך (ר' זעירא בשם ר' ירמי', ירוש' ברכ' ו ו). בית אבטינס היו בקיאין במעשה קטורת וכו' והיו יודעין לפטם כמותן ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן (יומ' לח.).  — ובסהמ"א במשמ' לעַשֵׁן: לשתות קאווי ומעלה עשן בחנות של גוי שהוא מושב לצים (פלא יועץ, רח). — ומַעֲלֶה עשן, שם צמח: אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק מלח סדומית רובע הקב מעלה עשן כל שהוא (ירוש' יומ' ד ה). אמרתי לו (לאחד מבני אבטינס) בני למה בכיתה אמר לי על כבוד של בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא ומה ראית מעלה עשן לנגדי (שם שקל' ה א). — והֶעֶלָה שטרות, עי' קל: ראובן הפקיד מעות ביד שמעון להתעסק בהם ונתן לו רשות להעלות השטרות בשמו ואחר כך נתנם לו במתנה בלא כתיבה לא קנה (שו"ע חו"מ הלוואות סו ה). — *ועם ב־ במקום את: החלו מעלים באפר על גבי התפוח וכו' (תמי' ב ב-ג). — ובינ' נק' מַעֲלָת, כמו מַעֲלָה: עמד השוכר והקדישה הרי זו מקודשת עד שתצא מרשותו ומעלת שכר לבעלים ומעלת שכר להקדש (תוספת' ב"מ ט לג). והיתה מעלת להם דגים שמנים יותר מצרכם (ספרי במד' צה). —  ובסהמ"א: אמרו חכמים מעשה בחסיד אחד שהיתה לו שדה שמעלת לו אלף מדות בכל שנה (אבן ירחי, המנהיג, ד.). — ו) ודבר מפשט, חמה ואף: לְהַעֲלוֹת חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות (יחזק' כד ח). מעשה רך ישיב חמה ודבר עצב יַעֲלֶה אף (משלי יה א). — ובמדר': בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות (מד"ר בראש' צג). — גלולים על, אל לב: בן אדם האנשים האלה הֶעֱלוּ גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נוכח פניהם (יחזק' יד ג). איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי וְיַעַל גלוליו אל לבו וכו' (שם ז). — *שֵׁם: היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו (ע"ז נד:). שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל  (חול' ס:). — הֶעֱלָה חן, מצא חן: עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו (מד"ר בראש' ט). — °וזכרון: עוד הנני מצוה ומחלה פני מעלתכם שתעלו זכרון נשמתי מדי שבת בשבתו (צואת ר' נתנאל טרבוט, אוצר טוב 17, MWJ. 1887, 17). — ז) ובמשמ' העדיף, החשיב יותר, עשה למעֻלה: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אַעֲלֶה את ירושלם על ראש שמחתי (תהל' קלז ו). — ובמשנה: אם אמרו יתומים אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן (כתוב' י ב). על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין (שקל' ו ד). — ודבור לא מַעֲלֶה ולא מוריד, אין לו שום חשיבות: מוח זה לא מעלה ולא מוריד (חול' מה:). דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (גיט' נב:). — ובסהמ"א: כי לעולם היה לאדם יכולת לדקדק ולומר בכל שיעור שאין מעלה ומוריד בו לפחות או להוסיף ממנו משהו (ריטב"א, פי' ר"ה א, טז:). — ח) העלה קרבן על המזבח, או עשה שיעלה באש: ויקח (נח) מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור וַיַּעַל עֹלֹת במזבח (בראש' ח כ). עי' עֹלָה. לא תַעֲלוּ עליו קטרת זרה (שמות ל ט). וַיַּעַל בלק ובלעם פר ואיל במזבח (במד' כג ב). בחלקי נחל חלקך הם הם  גורלך גם להם שפכת נסך הֶעֱלִית מנחה (ישע' נז ו). — ובלי פעו': והשבתי למואב נאם יי' מַעֲלֶה במה ומקטיר לאלהיו (ירמ' מח לה). ובדבר יום ביום לְהַעֲלוֹת כמצות משה לשבתות ולחדשים וכו' (דהי"ב ח יג). וככלות לְהַעֲלוֹת כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו (שם כט כט). — ובמשנה: שחט מבפנים והעלה בחוץ חייב שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול (ר"י הגלילי, זבח' יג א). המעלה מבשר חטאת מבשר אשם וכו' (שם יד ג). — שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי (ערכ' ח ז). אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק וכו' מי מעלה אברים לכבש וכו' (תמיד ג א). — ט) הֶעֱלָה שכר, שִלם: אף זה דר בתוך ביתו של חבירו צריך להעלות לו שכר (רבי יהודה, ב"מ י ג). מעלים היו שכר ללויים (הרוצחים שגלו לעיר המקלט) דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר (מכו' ב ח). אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר (ר' יוסף בר טביומי א"ר נחמן, ב"מ  סד:). — ומזונות: לא יאמר להם צאו ועשו מלאכה ואני זן לכם אלא הם יושבין ומעלה להם מזונות (תוספת' כתוב' י ב). ואם גירש הרי יפה ואם לאו יעלה לה מזונות (ירוש' שם ז א). — י) עשה שיעלה בחשבון, חשב, עי' קל ט): ואיזהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן ואמ' לו הרי הן עשויות עליך במאה של זהב הוולדות והגיזין שלך ואתה העלה עלי סלע מכל אחד ואחד באחרונה אסור (תוספת' ב"מ ה יד). הרי שהיו חמריו ופועליו תובעים אותו בשוק ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בבית אם יש לו מעות מותר ואם לאו אסור (שם גמר' מו.). ישראל שלוה מעות מן הנכרי בריבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור (שם עא:). אמר לו חיטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך כל שנים עשר חדש אסור (שם סב:). השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורים לשנה מותר (שם סט:). כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין אם לאו מעלין אותו בדמים (ב"ב יג:). המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלין אותו בשויה ונותן חצי דמיו לכהן (בכור' ב:). — ובסהמ"א: תנם (את המעות) לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו (אלפסי, ב"מ תמה). אין בהן כדי לזה וכדי לזה מעלין אותו בדמים ויש (לו) לומר לחבירו או מכור לי או קנה ממני (רמב"ם, שכנ' א ה). השם פרה מחבירו ואומר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינרין ואני אעלה לך סלע בחדש (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' 91). כגון שהוא משים לו בשיתוף מאה דינרין ויעלה בהן ריוח מ' דינרין או מ' דינרין הפסד (שם 112). במה דברים אמורי' כששני הבתים שוים וחלקו כנגד בית ולא הוצרכו לשום אותם ולהעלות בדמי' (שו"ע חו"מ חלוקת שותפ' קעב ב). — ואמר הפיטן: ורצה החתן לזכות את ישראל עם גורלו ולהעלות נכסים אלו בפרי ישוה לו (ר"י נג'ארה, כתובה לחג השבוע', נב:). — ומקו' לְהַעַל, כמו להעלות: אז מאז זמות בכל פועל במספר במשקל כל לך להעל גדת בכן למשוי ממי שעל (אז מאז, יוצ' פרש' שקל'). — ובהשאלה: וכל העמלים עם הצבור וכו' ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם (רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, אבו' ב ב). המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו (ר' שמעון, שם ג ז). בין שנתן בין שלא נתן כפר ומעלין עליו כאלו לא כפר (נגע' יד י). מכיון שקיבלו עליהן בסב' פני' יפות העלה עליהן המקום כאילו מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות (ירוש' קדוש' א ט). ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם (מד"ר במד' ב). כל המעמץ את עיני הגוסס מעלין עליו כאילו הוא נוטל נשמתו (שמח' א ד). — הֶעֱלָה את המקוה, הֶעֱלָה אותו עד השעור, השלים אותו: יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין וכו' מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו והעלהו נמצא מעלין ולא פוסלין (מקוא' ז א). — יא) עשה שיסתלק ויצא, שלא יפסול, עי' קל יב): רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות עגולי דבלה הגדולים מעלים את הקטנים והקטנים מעלים את הגדולים והעגולים מעלים את המלבנים והמלבנים מעלים את העגולים ר' אליעזר אוסר ורבי עקיבא אומר בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו וכשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו (תרומ' ד ח). התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה וכו' הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה וכו' (ערל' ב ב). בין יש בהן להעלות במאה ואחד בין אין בהן להעלות במאה ואחד (חול' צט.). — יב) הֶעֱלָה על פלוני, הכריח אותו: מעלין על אדם להלך באמצע ולא יהא נוטה לכאן ולכאן (תוספת' חגי' ב ו). — יג) הֶעֱלָה בידו, הצליח בדבר: זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום (ר' אליעזר בר' יוסי, סנה' צ:). 

— הַָפע', הֹעֲלָה, הֹעֲלָתָה, — שהעלו אותו: והצב גלתה הֹעֲלָתָה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפות על לבבהן (נחו' ב ח). — וקרבן על המזבח: וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני הֹעֲלָה על המזבח הבנוי (שפט' ו כח). הֹעֲלָה על ספר, נכתב: ויתר דברי יהושפט הראשונים והאחרונים הנם כתובים בדברי יהוא בן חנני אשר הֹעֲלָה על ספר מלכי ישראל (דהי"ב כ לד). — ובתלמו': לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק (מו"ק כה:). — ואמר המשורר: היה יקותיאל כתרן העלה על הר אשר בו עברים אשרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — ואמר הפיטן: בחורים מוטטו כשל בי לחרב ושכינה הועלה מקרב וכשלו איש באחיו כמפני חרב (איכ' אשפתו, קינ'). עודנו עף כבוד ועלה ועשר מסעות הועלה עינוי עוללה (שם). שפועי מזבח על מכונותיו נכללו רננתי עולות עליו כהעלו (גנזי שכטר ג, דודסון 78). — יכבד על העצם העלה משחת יעלה על חיש קל כמוץ לפני רוח (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 192). 

— הִתפ', הִתְעַלֶּה, יִתְעַל, — א) הֶעֱלָה את עצמו, עָלָה: אל ידרך הדרך קשתו ואל יִתְעַל9 בסרינו (ירמ' נא ג). —  ובתפלה: וביום השביעי נתעלה וישב על כסא קדשו (לאל אשר שבת, תפל' שבת, שחר'). — וענין מועף ביעף מתעלה למעלה ור"ל שראה אותו מתעלה באויר יכול שיהיה להתעלותו בו לעוף (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, יעף). ואליהו בקנאו את קנאת התורה נתעלה השמימה (ספ' חשמונים, הוצ' שויצר ו). — ואמר הפיטן: למען ציר עלה ונתעלה ברכב וסוסי אש למען קדושים משלכים באש (למען איתן, הושענ'). — ב) *ובהשאלה, עלה למדרגה גבוהה, התרומם: וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה (ר' יהושע בן לוי, אבו' ו ב). מטרף בני עלית מטרפו של יוסף עלית ונתעלית מטרפה של תמר עלית ונתעלית (מד"ר בראש' צח). עשרה צדיקים ראשי דורות היו מלפנים ולא זכה אחד מהם להתעלה בעולם אלא אתה (פסיק' רבת' לג). — ואמר המליץ: שירה לנצח במחולות קניה מושיעה חולות מן הנשים נתעלות המשוררים עוז תהלות (הוריות הקורא, דרנבורג 148). — ואמר הפיטן: חשו הרים לקבל שכינתו חפצים להתעלות ביקר תפארתו (שלמים, יוצ' ב שבוע'). — ובסהמ"א: אמי שמעי דברי והסתכלי בהם והתחזקי בטוב נחמה והתעלי מהדמות לשאר נשים בעייפות החרדה ובהתעוררות יגון האבל (רש"ט פלקירא, צרי היגון 14). לפי שנפשו מתעלית על ידי האמונה במדרגה שהיא למעלה מן הדברים הטבעיים (ר"י אלבו, העקרים א כא). כי המלאכים אין מלכותם מתעלית אלא מצד הכבוד הנעשה להם מזולתם (שם ב יד). הקדושה מתגלית ומתעלית בהתקדש החדש הזה (ניסן) (חמדת הימים ג, א:). וכך יכול הוא (הגוף) להתעלות בכל העולמות המזומנות לו אח"כ (רמח"ל, פתחי חכמה ב, כד.). — ומקו': הכתוב אינו מדבר רק על הצרות ושפלות אומת ישראל בזמן הגלות והתעלות' למעלה עליונה מזמן הגאולה ואילך מהקודמים (ר"י בר' אברהם, חזוק אמונה א כב). עד כי האומות העולם ואפי' מלכיהם בראותם ישועת ישראל והתעלותם למעלה עליונה בתכלית העלוי והתרוממות יתמהו עלינו תמיהה עצומה ונפלאה (שם). כי תוקף יצרו של אדם שחמתו בערה בו הוא עצמו יבא לכלל הודאה בהתעלותו למדרגת הרוחניות לעבוד את בוראו בטהרה ובקדושה (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה כו). — ובפרט דבור של שבח ביחס לאלהים: אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן אלא העולם וכל אשר בו שלו (ר' נחמיה, מד"ר שמות מא). יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה (שם ויקר' ל). אמרתי אעלה בתמר אמרתי שאני מתעלה בכל האומה כולה ולא נתעליתי אלא בכם (שם שה"ש, אמרתי אעלה). — ובסהמ"א: ונתברר ונתקיים כי הקב"ה יתעלה שמו חי בעצמו (ר"ן, ברכ' לב.). ולא הטעין המצות אלא לאחר שנתן הכח והיכולת יתעלה שמו לנצח (הוא, ספר המפתח, הקדמ', גולדנתל). והכל מעמד לבור' העול' ישתבח לנצח והכל ישוב אל העפ' ברצון הבורא יתעלה שמו (יוסיפון פד, פרנקפ'). וייחדנו הבורא יתעלה משאר האומות בעבודה חייבנו בה להודות לו (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' האלה' ג). יתברך האל האחד העיזוז הגבור והנורא הקרוב העונה בעת צרה הקדמון הראשון הבורא יתעלה לאין קץ (הוא, תקו' מדו' הנפש לרשב"ג, ח). פעמים רוצים בו האור הנברא אשר ישכינהו השם במקום להגדלה וכו' ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואמתתו (ר"ש א"ת, מו"נ א סד). איני רואה אותך אחר הגיעך לזאת המדרגה ואמתך שהוא יתעלה נמצא לא במציאות ואחד לא באחדות צריך שיבואר לך הרחקת תאר הדבור ממנו (שם סה). ומעתה לא יקשה לך דברי אברהם אבינו ע"ה אל השם יתעלה באומרו לו חלילה לך וכו' כי ליועץ המלך נתנוהו (הרקנטי, פי' התורה, כה.). — *והתורה: בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן (ירוש' יומ' ז א). — ג) עלה בשויו, במחירו: ויראו אותה שרי פרעה ר' יוחנן אמר מתעלה והולכת חד אמר אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה וחד אמר אנא יהיב מאתן ואיעלל עמה (מד"ר בראש' מ). פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות ואת משתכר (תנחומ' משפט' ה). — ובסהמ"א: ובסוף גמ' דברכות דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מינה פי' סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות (ערוך ערך זל). וע"י שעושה מחיצה ונתעלה נתייקר מקום מושבו (פתחי תשובה על שו"ע חו"מ, חלוקת שותפ' קעא א). — ובהשאלה נגינת הטעם: ושופר הפוך המשרת עם חברו ברית כרת יורד ועולה ומתעלה (דה"ט 17).

— פִע', *עִלָּה, — כמו הִפע', בהשאלה רומם, — א) הֶעֱלָה למעלה גבוהה, erheben; élever; exalter; to raise up, exalt: וישם שם וכו' ר"י אומר עילה אותו (מד"ר בראש' יה). ועל שפתיו יוסיף לקח לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו (שם שה"ש, שיר). — ובסהמ"א: עילו על חכמיו ומסר בידו אסמיו עצמו היהודים בימיו כמלאת הירדן במימיו (יוחסין של אחימעץ, ניבויאר ב, 130). ועילנו בהרכבה נכבדת ומזג ישר ומכוון ומעלות עליונו' העלנו אשר בם משאר בעלי החיים הפרישנו (יחיאל הרופא, הקדמ' מעלות המדות). — ואמר הפיטן: עליתני אל על כל בנות כי בעבורי בחורב תתה קול (אנוסה לעזרה, מוס' ב ר"ה). שלם פעלו שרת בזבולו שביעי עלו שמור מחללו (אל נשא, יוצ' שבת בראש'). צביוני אם תעשה מלכלא צאצאי בית אביך אעלה (ר' יוסף בר שלמה, אודך כי, שבת א חנוכ'). אז על כל חיתו יער נשאת שור ועל כל ניחח עלית תשורת שור (אז, יוצ' ב פסח). ריש גלי כהעלה יונה תמה עלה רגשו בני עולה (אור ישע, שם מחז' איטל' א, קיב.). — ב) רומם בדברים, הִלל, שִבח, loben; louer; to praise: לפיכך אנחנו חייבן להודות להלל וכו' לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו (פסח' י ה). כורתי בריתי שנכרתו על ידי עלי זבח שעילו אותי ונזבחו על שמי (ר"ש בן מנסיא, ירוש' סנה' י ד). אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי (שבת לג:). — ואמר הפיטן: כבוד שמך מעלים בשיר ובתחן מתפללים בחשבון ראש רגלים (אות זה, יוצ' פרש' החדש). 

— פֻע', °עֻלָּה, — שעִלו אותו שנתעלה למדרגה יותר גבוהה, ואמר הפיטן: עלה ויחס שמות חמשה עגל פר אלף שור בקר כדת חמשה (אז, יוצ' ב פסח). — ורגיל בבינ' *מְעֻלֶּה10, מעולה, שות"ז, נק' מְעֻלָּה, מעולה, מ"ר מְעֻלִּים, מעולים, מְעֻלּוֹת, מעולות, — נבחר, היותר טוב, vorzüglich; excellent: למאן דאמר אכסדרה מאי עליית מעולה שבבתים (ברכ' י:). זו היא מעולה שבברכות (רב המנונא, שם יא:). מאי עלייה אמר רבי אלעזר במעולה שבנכסיו וכו' אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה (ב"ק טז:). המעולות שבהם יהיו בביתך (רבי יהודה בר שלום, מד"ר שמות י). אותן כלים שהיה (עשו) לובש ומשמש בהן את אבין הן מעולים (רשב"ג, שם דבר' א). שה"ש המשובח שבשירים המעולה שבשירים המסולסל שבשירים (שם שה"ש, שיר). זה משה המעולה בשבטים (שם לבבתני). אילולי שיש בידו (של אברהם) דבר מעולה לא היינו עולים לו בכך והוא מקבל (תנחומ' בובר, לך לך ח). אם היה מעולה בדמים מותר (ר' חנינא, כלה רבת' י). אינכם מעולים ממני (ילק' שופט' ה). — ובסהמ"א: זעירי בר חמא וכו' אמר לו ליוסף בן ר' יהושע בן לוי בוא אומר לך דבר מעולה שהיה עושה אביך (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 23). שקיום שטרות משל חכמים הוא שם עידות מעולה הוא וקרוב על צורה הוא מעיד (שם 49). אבל ודאי שבועות על דברים שהן מתקיימין כנדרים הרי זה נדר מעולה ומחזק כשבועה (תשו' הגא' הרכבי רנא). ומי לו כשמך המעולה והנאה (רה"ג, JQR. NS. I. 234). אביר שרים ושר בן שר מעלה וראש ראשים ומשרתו עלויה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, 11). וכן כשיפנה (האיש) במחשבתו אל ענין מעולה ונכבד יאמר עלה (ר"ש א"ת, מו"נ א י). מידות המעולות הם אדם עוצר מחשבותיו ונלחם עם הרהוריו (ספ' חסידים תתתתשסד). ונתן לנו התורה אשר בה כל חכמה כלולה וצונו להגות בו יומם ולילה כדי להתבונן ממנ' דרך אמונתינו המעולה (ר"מ אלדבי, ש"א, הקדמ', ב.). הלא הוא כלל גדול בהבנת כונתו בכלל בספר הזה המעולה (משלי) כמו שכן היה רב ענינו בספר קהלת (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי, הקדמ'). מי שהוא נכבד ומעולה שלא יועיל לו הבזיון כלל (שם יא, ד"ה צדקת). ספר הכתוב שאחרי הבנין המעולה והגדול אשר עשה שלמה בבית ה' ובביתו באה עליו הנבואה (ר"י אברבנאל, פי' נביאים, מ"א ט, ד"ה וירא ה' אל שלמה שנית). אמנם הנאה הוא הדבר המשובח וטוב וערב מצד מה שהוא טוב וערב הנבחר בגלל עצמו והמעולה היא קנין משער לכל פעל הוא טוב מצד אותה ההשערה או יחשב בו שהוא טוב (ר' יהודה מסיר ליאון, נופ' צופ' ב ב). — ואמר הפיטן: בצלם ובדמות אותו לדמות כאחד ממנו מעלה באימות ומוראו על חיות ובהמות (בחוקו מוסדות, יוצ' א שבוע'). — ותאר לאדם חשוב: באו לפנינו עדים ח"מ מעלות הברורים שהם המעולה כמהר"ר בנימין בכמ"ר במקור נדפס 'בכמר' יוסף מארישאני יצ"ו והמעולה כ' משה בכמ"ר יחיאל נ"ע וכו' (שריד מעיר ב, קובץ על יד ט, 4). בפני המעולה כ' מרדכי מציפיריאנו יצ"ו ובפני המעולה כ' מצליח וכו' (שם 5). — ולנק' מְעֻלִית, מעולית: המין הב' מן התשובה שהיא מאהבה שלמה ויראה פנימית מעולית מאד באמרו קחו עמכם דברים (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהוד' לט). הנהגת ירושלים ע"י המלך הצדיק וסיעתו היתה מעולית מכל צד (שם מט).