°, שות"ז, נק' עֲלוּלָה, מ"ר עֲלוּלִים, עֲלוּלוֹת, —  א) מה שבא מן עִלָּה, מְסֻבָּב, Folge; résultat; effect: הבחינה בברואים היא העיון בפנות העולם וכו' והדרת רוחניות העולם ועלוליו ומעולליו וכו' (ר"י א"ת, חו"ה הבחינה ג). וזה שאתה כשתקח העלה גם כן בכח תהיה היא קודמת לעלולה בזמן אמנם כשתהיה עלה בפעל יהיה עלולה נמצא במציאות העלה בפעל בהכרח (ר"ש א"ת, מו"נ א סט). מכח בלי תכלית נראה [כי] ראוי שימשך עלול בלי תכלית (ר"א הכהן אירירי, שעה"ש ה יב). אמנם הראשון הוא בעלולים עצמם והשני בהצטרפות אל סבתם (שם). ולדעתי הוא הצמצום והוא התאסף הא"ס ב"ה בעצמו בהתפרדו מעלולו (שם). אמנם בבחינת שהבלתי תכלית האמורה מצטרף אל עלוליו העתידים ע"י התפשטות מינים ממינים שונים (שם). כי ההולכים לרגלו סוברים כי הבורא ית' ראשית כל האציל שכל עלול אחד שלם בתכלית מה שאפשר (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה ח). כי שלא תאבד העלולה לא יאבד העלול ונפשות הכסילים לא תאבד באבוד גופן (ר"י אבן עקנין, מאמר על הנפש, דברי חפץ 27). —  ואמר המשורר: ארץ עלולה שם לפנים קננה מינות ושמה כופרים דגרו (ר' משולם בר' שלמה, יהגו מזמותי, שירים מקובצים, ד"ח עז). ועי' עִלָּה. —  ב) חולה, חלש: והחכם גאלינוס כתב בספר הסמים כי עשב שנקרא דרור מביאים אמותיהם לבנים כשהם עלולים בעיניהם ונקרא כן על שם רפואתם כצפור דרור והיא טובה מאד לכל עין ב"ח (אבי הרלב"ג, שעה"ש ד). וזכרו קצתם שראוי שיוקח קנטרידש ויותז ראשיהם וכנפיהם ואח' יותך גויותיהם במי הדבש ויכנס העלול למרחץ ואחר ישתה זה או יאכל בו הלחם וזה אצלי סכנה גדולה (קאנון ג יד ב יב). מעשה באשה עלולה ט"ו שנים רצופים וקרה לה הריון גם הפילה הולד אבל מאז הוסר הכאב ולא חזר יותר (טוביה כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש א א). ולפעמים ישתתף לו כאב גדול באופן שישתגע העלול ולפעמים בא לידי כיווץ (שם ב ד). אלו היה בסבת האויר הלא אנו רואים באותו הזמן כמה חלאים העלולים כקדחיות או כחולי הצד ולמה לא נפלו בדבר הפועל יותר חזק בגוף הנחלש (שם, משמרת הבית ב ב). כמדומה שאין תקנה לעלולי המדות לרפאותם ולשנותם להחליפם בזולתם אין תרופה למחלתם (ר"י עמדין, בירת מגדל עז, צה.). —  ובהשאלה ימים עֲלוּלִים, ימים שאין לשמוח בהם, הימים שבין י"ז תמוז ות"ב: מכל מקום הימים האלו עלולים הן אין להרבות בהן מיני שמחות (שבלי הלקט, תענ' רסג). —  ג) בדקדוק רפוי, בעל אות נחה: המלות העלולות העין והמלות העלולות הלמד (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, הקדמ' 7). וכבר (הראה) ר' יהודה המופתים על טעותם בזה וכדומה לו מהפעלים העלולים והפעלים בעלי הכפל (הוא, הרקמ' 12). ומה שיהיה מן הפעלים העלולי העין פאו עין או חית או שתהיה הלמד שלו עין או חית או ריש פא הפעל ההוא ברוב דבריהם מונעת בפתח (שם 106). ומה שיהיה על דמיון פועל ממה שהוא עלול הלמד ישתנה בסמכו אל השמות הנראים (שם 126). וכל שהוא פחות משלש אותיות יאמרו שיש בו אות נעלם בתחלתו או בסופו או באמצעו כמו קם יש בו אלף נעלם נח כמו וקאם שאון בעמיך לכך היא עלולת אות אמצעית לפי שאינו יוצא בלשון (הורית הקורא, דרנבורג 88). אמרו החכמים ז"ל וינח לעולמו ביום השביעי ר"ל הפסק הבריאה בו ואפשר שיהיה מעלולי הפא או עלולי הלמד ויהיה ענינו והניח (ר"ש א"ת, מו"נ א סז). וכתב החכם רבי יונה כי סר וזעף מפעלי הכפל וראייתו שהוא פתח ואילו היה מפעלי העין היה קמץ כי התארים עלולי העין קמוצים (רד"ק, השרש', סור).