ש"נ, סמ' עָצְמַת, — כמו עֹצֶם, כֹח וחֹזק: נתן ליעף כח ולאין אונים עָצְמָה ירבה (ישע' מ כט). כוש עָצְמָה1 ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך (נחו' ג ט). — ובמשמ' רֹב: ברב כשפים בְּעָצְמַת חבריך מאד (ישע' מז ט). — ואמר בן סירא: באין עצמה אל תתחר ובריב זדים אל תקומם (ב"ס גני' יא ט). — ובסהמ"א: אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא ושאיננו מאמין בגודל עצמתו וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ו). זאת עשה עשה דדי מחמודיהם וסודותם רצונם יכעיסך לקנא בעצמתם וכעסם ירצך לעבוד עבודתם (ר"י בדרשי, בחינ' עולם יד א). — ואמר המשורר: צדקו יראה למאמין ובעלות בימין שם בעצמה צועק  הגבה ימין ימין ה' רוממה (ראב"ע, אזכירה  סדר עבודה). ומה אני ומה חיי ומה כחי ועצמתי כקש נדף מאד נהדף ואיך תזכר משוגתי (הוא, לך אלי תשוקתי, כהנא א, 206). — ואמר המליץ: העצמה לחולה כצידה לאורח (ר"י זבארה, שעשוע' ח, דודסון 84). — ואמר הפיטן: ועל אויביו יתגבר באימה בכן על זאת שוררה איומה למוציאה מצוען בעצמה (גנזי שכט' ג, דודסון 57).